חלוקת פרק מלכים א' י"ב :
- אסיפת המלכת רחבעם בן שלמה המלך בעיר שכם (מלכים א', י"ב, פס' 1-5)
- עצת הזקנים ועצת "הילדים" (פס' 6-15)
- פילוג הממלכה המאוחדת של 12 שבטי ישראל תחת שלטון שושלת בית דוד לשתי ממלכות : יהודה (בדרום,2 שבטים : יהודה ובנימין תחת בית דוד) וישראל (=אפרים=שומרון בצפון ,10 שבטים תחת מלכות ירבעם) ,פס' 16-24
- התיקונים הדתיים של ירבעם בן נבט, מלך ישראל הראשון (פס' 25-33)
סיכום הפרק
בסיפור במלכים א’ פרק י”ב רחבעם בן שלמה אמור לרשת את מלכות אביו בתור יורש חוקי אחרי מותו של שלמה אבל תמיד עם עליית מלך חדש לשלטון יש צורך באסיפת עם שיאשר פורמלית את מלכותו,תוך כדי כריתת ברית משולשת בין המלך,העם וה'.
מלכתחילה אפשר לשים לב לכך שמעמדו הפוליטי של רחבעם הוא חלש כי :
א. במקום שנציגי העם יבואו להמליכו בעירו (=ירושלים) הוא יורד אליהם לשכם (שכם הייתה עיר חשובה,קדושה ומרכזית בשטח שבט אפרים בזמן התנחלות ישראל בארץ ובימי השופטים כאשר לא היו מלכים בישראל אלא משטר שבטי)
ב. נציגי העם מעיזים "להרים ראש" ולהתנות את המלכת רחבעם בכך שיוריד את המיסים הכבדים שהטיל עליהם אביו שלמה המלך,דבר שלא היו מעיזים לעשות בימי שלמה.ראוי לציין שהמדובר במס עובד או סבל כלומר בעבודות פיזיות בכפייה הגובלות בעבדות של ממש שאזרחי הממלכה נאלצו לבצע לטובת הממלכה לצורכי עבודות ציבוריות כגון בניית ארמונות,מקדשים וכו' על פי צוו מלכותי ולא בתשלומי מס כמו היום.
ג. תגובתו של רחבעם שבמקום להוציא אותם אל ההורג (כפי שאולי שלמה היה עושה) מבקש שלושה ימים להתייעץ גם מראה על חולשתו הפוליטית הגדולה.
רחבעם מתייעץ תחילה עם הזקנים ששירתו תחת אביו שלמה (יש לציין שאם הם שירתו את האיש החכם באדם הדבר מעיד על חכמתם הרבה) המייעצים לו לרצות את העם היום על מנת שיעבדו אותו אחר כך לתמיד,כלומר "לקנות" את ליבם היום ואחר כך אולי לא לקיים את הבטחתו,אבל ההמלכה כבר נעשתה. עצה פוליטית חכמה זו אינה מוצאת חן בעיני רחבעם ההולך להתייעץ עם "הילדים" שגדלו עימו (רחבעם ו"הילדים" האלה הם בני 40 + ונקראים ילדים ע"י המחבר מתוך זלזול בהם)."הילדים" מייעצים לרחבעם לדחות את בקשת העם בצורה בוטה. הם אומרים לו להגיד לעם "קטני עבה ממתני אבי" כלומר האצבע הקטנה שלי עבה יותר ממתני אבי שלמה,זאת אומרת שלא זו בלבד שלא אוריד מיסים אלא שאכביד יותר עליכם."אבי ייסר אתכם בשוטים ואני אייסר אתכם בעקרבים",כלומר אם אבי שלמה גרם לכם ייסורים במקלות אני אגרום לכם ייסורים במקלות אשר בהם קוצים מחודדים דמויי עקרבים המכאיבים מאוד. רחבעם פעל בדיוק על פי עצת "הילדים",למעט השמטת המשפט "קטני עבה ממתני אבי" אולי כי אפילו לעצמו המשפט הזה נשמע מגוחך מדי במצבו הקשה מול העם.
הסיבות להתנהגות רחבעם
פסוקים 15 ו 24 של מלכים א’, י"ב מסבירים שהסיבה להתנהגותו הפוליטית המטופשת של רחבעם היא דתית, כלומר רצונו של ה' לממש את הפילוג הלכה למעשה כדי להגשים את נבואתו של אחיה השילוני שבפרק י"א. לעומת זאת פסוקים 1-14 מראים שהסיבה לפילוג הממלכה היא פוליטית על רקע מצוקה חברתית-כלכלית,כלומר התנהגות פוליטית לא נכונה מצידו של רחבעם לנוכח בקשת העם להוריד את המיסים.
יש לפנינו סיבתיות כפולה שנוצרה ככל הנראה מהשילוב בין סיפור הפילוג והערות העורך של ספר מלכים המוסיפות את הסיבה התיאולוגית (=הדתית).
העם הגיב במרד זועם בשושלת בית דוד,זאת אומרת העם מתנתק משלטונה של שושלת זו עליו בהכריזו ש"מה לנו חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי לאהליך ישראל" (יש לציין שצעקה שבטית זו מנוסחת כשירה בתוך פרוזה בצורה של תקבולת ותוך כדי חזרה למונחים מן התקופה השבטית שלפני כינון המלוכה כגון "אוהל"). רחבעם הוכר כמלך אך ורק על ידי בני ישראל היושבים בערי יהודה,אנשי שבט יהודה ובנימין.בניסיון נוסף להחזיר לעצמו את המלוכה על כל 12 שבטי ישראל רחבעם שלח אל השבטים המורדים בו את אדורם אשר על המס (=כמעין שר אוצר פקיד שהיה ממונה על המס) שנהרג בסקילת אבנים על ידם כאשר רחבעם עצמו בקושי הצליח לעלות למרכבה ולברוח לירושלים.
עשרת השבטים המורדים ממליכים על עצמם את ירבעם בן נבט שמרד בשלמה בעבר וחזר ממצרים לשם ברח עם כישלון המרד (ר' פרק י"א).
בירושלים רחבעם מלך יהודה מנסה לארגן צבא מחיילי יהודה ובנימין כדי לצאת למלחמת אחים נגד שבטי הצפון המודרים והמהווים מעתה את ממלכת ישראל.
(יש כביכול סתירה בין פס' 20 ופס' 21 כי בראשון כתוב שבית דוד מלך רק על שבט יהודה לבדו ואילו בפסוק השני כתוב שהצבא מורכב מאנשי יהודה ובנימין אבל הפתרון הוא שבפס' 20 מצויין רק שבט יהודה כי הוא השבט הדומיננטי שממנו באה משפחת המלוכה, בית דוד, ועל שמו תיקרא הממלכה כולה : ממלכת יהודה)
רפורמות ירבעם
דבר אלוהים דרך שמעיה איש האלוהים מונע את המלחמה באומרו שהפילוג הוא רצונו של האל.( מלכים א', י"ב פס' 24) בקטע האחרון של הפרק (מלכים א', י"ב פס' 25-33) ירבעם בן נבט מלך ישראל הראשון מבצע שורת תיקוני דת (=ריפורמות דתיות) אלה :
א. ירבעם קבע לעצמו עיר בירת ממלכתו החדשה תחילה בשכם ואח"כ בפנואל כמשקל נגד ירושלים (שתי ערים אלו היו קדושות וחשובות בימי האבות והשופטים,ר' בראשית,פרק ל"ב).
ב. ירבעם קבע שני מרכזים פולחניים בערים דן ובית אל (גם ערים אלו היו ערי קודש מימי האבות והשופטים,ר' שופטים,י"ח,29-31,בראשית,י"ב,8,כ"ח,10-19) והעמיד בכל אחד מהם עגל זהב באומרו "הנה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים" (פס' 28) מעשה שמזכיר את מעשה אהרון הכהן במדבר למרגלות הר סיני (שמות ל"ב,4). לדעת רד"ק (פרשן מסורתי מימי הביניים ר' דוד קמחי) וחוקרי המקרא המודרנים אין בזה עבודה זרה כי עבדו כך את ה' אלוהי ישראל בצפון שהוא האל בלתי הנראה הרוכב על העגל (בירושלים האל בלתי הנראה ישב בין הכרובים)
ג. ירבעם בנה מקדשים מקומיים (בתי במות) ומינה בהם כהנים שלא משבט לוי (כנגד המקדש הירושלמי).
ד. ירבעם הזיז את חג הסוכות בחודש ימים,מן ה15 בתשרי ל 15 בחשוון וגם הקריב קרבן בבית אל על מנת למנוע את עלייתם לרגל החג של תושבי ממלכת ישראל לירושלים.תיקוני ירבעם מנסים להשיב מסורות ישראליות עתיקות מימי המשטר השבטי ומתקופת המדבר,בבחינת החזרת עטרה ליושנה (ריסטוראציה בלועזית) יותר מאשר מנסים לחדש ,כאילו לומר שהוא זה שמחזיק בדת ישראל המקורית והמהפכניים היו מלכי בית דוד שהפכו את ירושלים ואת מקדשה למקום קדוש ומרכזי כאשר למעשה אין להם שורשים עתיקים מימי האבות והשופטים.
בכל מקרה עורך ספר מלכים (שכנראה היה ירושלמי ואזרח ממלכת יהודה) ראה במעשה הפילוג פשע (מלכים א', י"ב פס' 19) ובתיקוני ירבעם חטא חמור "חטאות ירבעם בן נבט אשר החטיא את ישראל" שבגללו,בין היתר גם יום אחד ממלכת ישראל תיחרב. ביטויי הגנאי שלו למעשי ירבעם הם :
"ויהי הדבר הזה לחטאת" (מלכים א', י"ב פס' 30),"בחודש אשר בדא מליבו" (פס' 33) והשימוש המרובה בפועל המנחה "לעשות" (פס' 33,32,31,28) לומר שירבעם עשה את כל התיקונים האלה על דעת עצמו וללא התייעצות עם ה'.מטרת תיקוני ירבעם היא לגרום לנתק מוחלט (במישור הדתי,הפוליטי,החברתי,הכלכלי וכו') בין אזרחי ממלכת ישראל לבין תושבי ממלכת יהודה,שושלת בית דוד ובית המקדש בירושלים,על מנת להנציח את הפילוג בין שתי הממלכות.
סיכום זה הינו חלק ממאגר הסיכומים בתנ"ך על פי תוכנית הלימודים, תת החלק ספר מלכים
