סיכום בספרות: ציפור / יונה וולך
מתוך: סיכומים בספרות – פרק שירה
תוכן
השיר "ציפור" של יונה וולך מציג תהליך של נתק בין ה"ציפור" לבין "קולה" מצב של אובדן זהות.
אם נעביר את מצב זה לחיי בני האדם הכוונה היא שהפרט אבד את זהותו האישית והוא עושה או מחקה אחרים. אין לו משהו משלו, מהאישיות שלו, לומר או לעשות.
השלבים בתהליך אובדן הזהות של הציפור-
שלב א'- הציפור פחדה קצת,חששה. מצב זה לא מוכר עדיין לציפור ויש לה חששות ממנו.
שלב ב'- הפך הדבר לטבע שני,למציאות חיים. המצב בו מישהו שולט בציפור כבר הפך להיות טבעי,רגיל הציפור נעשתה לא אכפתית לגבי המצב והיא חייה את חייה הרגילים עמו.
שלב ג'- ניתוק מוחלט,תמידי. הציפור מנותקת מעצמה, היא עצמה נמצאת עדיין אך קולה נמצאת במקום אחר כלומר אישיותה וקולה נפרדים זה מזה.
מבנה השיר
השיר בנויי כולו מרצף אחד, אין בו חלוקה לבתים ואין בו סימני פיסוק.
יש בשיר חזרות רבות על מילים כמו:קול,גרון,אחר ועל המילה לא(שלילה).
טורי שיר(שורות השיר) הולכים ומתקצרים לקראת סופו, האחרונים בנויים ממילים בודדות.
המבנה ממחיש את מצב הבלבול שמתארת וולך, חוסר הטעם והבעייתיות במצב, ייתכן גם מצב של סערת רגשות. שפת השיר (לשון השיר) דיבורית היא זרוקה,סלנגית לדוגמא:עשתה עיניים,לא רצינית וכדומה.
מסר ורעיונות
"ציפור" של יונה וולך הוא שיר מחאה המותח ביקורת:
א) טענות וביקורת כלפי יוצרים או אומנים שאיבדו את קולם האישי ומחקים קולות של אחרים.
ב) טענה וביקורת כלפי בני האדם או בני הנוער המחקים אופנות, טרנדים בלי מקוריות שלהם,
הליכה על פי אופנה, כניעה למוסכמות (אפקט העדר).
ג) בני הנוער המושפעים מלחץ חברתי עושים דברים רבים בגלל לחץ של חברים ובעצם אלו לא העקרונות והחינוך שהם קבלו בבית, כניעה לנורמות מקובלות בין החברה למרות שאינם מסכימים מצפונית עם הדברים.
התקווה בשיר(האופטימיות)- במקום שיש מחאה וביקורת יש תקווה וקריאה לשינויי, מישהו או הרבה אנשים ישימו לב וינסו להפסיק את הסחף אצלם או אצל אחרים.
