פילוסופיה של הנפש בתקופתנו : פונקציונליזם עממי ופונקציונליזם אמפירי
מתוך: פילוסופיה של הנפש בתקופתנו – סיכומים
שתי גרסאות של פונקציונליזם
שתי הגרסאות של הפונקציונליזם נובעות מהשאלה לאן נפנה כדי לקבל את הסדירויות הנפשיות עליהן דיברנו. בעצם אנו פונים לפסיכולוגיה ע"מ שתספק לנו את הכללים הללו, והשאלה היא לאיזה תורה פסיכולוגית עלינו לפנות.
עכשיו נגיע לשתי גרסאות של הפונקציונליזם. אחרי זה נדבר על ביקורות על פונקציונליזם.
יש שתי גרסאות כדי לקבל את הסדירויות של המצבים הנפשיים. אמרנו שהפסיכולוגיה היא המספקת את תיאור רשת הקשרים הדרושה לנו ע"מ לזהות את הסדיריות והסוגים הנפשיים.
- לאן נפנה כדי לקבל את הסדירויות הללו? אל התיאוריה הפסיכולוגית
- § לפי הפונקציונליזם מצבי נפש מאופניים על פי התפקיד שלהם בחייו הנפשיים של היצור הנפשי כפי שתפקיד זה מתואר על ידי התיאוריה הפסיכולוגית שחלה על היצור.
- השאלה: מהי התיאוריה הפסיכולוגית שאמורה להוות את הבסיס לאיפיונים של המצבים הנפשיים? כאן חלוקות הדעות:
- § יש הטוענים שהתיאוריה הפסיכולוגית שאמורה להוות את הבסיס לאיפיונים הנפשיים היא "הפסיכולוגיה העממית"; יש הטוענים שהתיאוריה הפסיכולוגית שאמורה להוות את הבסיס לאיפיונים הנפשיים היא "הפסיכולוגיה המדעית".
השאלה עכשיו היא מה התיאוריה הפסיכולוגית שאמורה להוות את הבסיס לאיפיונים של המצבים הנפשיים.
יש הטוענים שהתיאוריה הפסיכולוגית אליה צריך לפנות כדי לאפיין את הסוגים הנפשיים היא "פסיכולוגיה עממית". הוא יקרא פונקציונליסט עממי.
יש כלאה שטוענים שהתיאוריה אליה צרי לפנות כדי לשרטט את הקשרים הנפשיים היא הפסיכולוגיה המדעית, ולכן הוא יקרה פונקציונליסט מדעי/אמפירי/פסיכופונקציונליסט.
נדבר עכשיו על כל אחד מהם בנפרד.
פונקציונליסט עממי
- § התיאוריה הפסיכולוגית שאמורה להוות את הבסיס לאיפיונים הנפשיים היא "הפסיכולוגיה העממית"
- מהי פסיכולוגיה עממית? העיסוק האינטואיטיבי בייחוס מצבי נפש לזולת, בחיזוי והסבר התנהגויות הזולת על סמך מצבי הנפש שלו
- § ההנחה: ביסוד הייחוס, החיזוי, וההסבר הזה מונחים "כללים של השכל הישר".
הוא אומר שצריך ללכת לכללים של השכל הישר, פסיכולוגיה עממית שטבועה בכולנו, שכולנו משתמשים בה כשאנו נתקלים ביצורים נפשיים אחרים.
אלו מן חיזויים שנמצאים בבסיס של יכולתנו להבין בני אדם אחרים. יש במצגת ובספר מס' דוגמאות לכללים של פסיכולוגיה כזו. אלו כללים פשוטים שמדריכים אותנו בייחוס, חיזוי והסבר של מצבים נפשיים.
- § דוגמאות לאותם "כללים" של הפסיכולוגיה העממית:
- 1. בני אדם נוטים לחוש כאב כשחלק מגופם ניזוק באופן משמעותי.
- 2. כשבני אדם רוצים להשיג משהו הם יבצעו את הנדרש להשיגו.
- 3. לבני אדם הסובלים מדיכאון יש נטייה להיות פסימיים.
- 8. כשבני אדם שמערכת הראייה שלהם תקינה עומדים לאור יום במרחק של עשרה מטר מפיל, הם רואים את הפיל, ומאמינים שלפניהם פיל.
הטענה היא שלא מדובר בתיאוריה שיטתית, אלא תיאור של האופן בו אנחנו מייחסים מצבי נפש לזולתנו. אין גם תיאור של הדרך בה אנחנו עושים דברים מעין אלה. הידע גם אינו ממש גלוי, וייתכן שהוא מובלע (כמו שאנו יודעים לדבר לפני שאנו יודעים מה זה נושא נשוא מושא. הידיעה המובלעת של כללי הלשון היא דוגמה לידיעה לה טוען הפונקציונליזם העממי).
הפונקציונליזם העממי אומר שלתיאוריה כזו נפנה.
- מדובר אם כן בהנחות שנראות מובנות מאליהן לגבי כאבים, רגשות, כוונות ורציות והקשרים ביניהם, לבין הסביבה וההתנהגויות של היצור הנפשי
שימו לב: הטענה היא שידיעת כללים מהסוג הזה מונחת בבסיס היכולת שלנו לייחס ייחוסים נפשיים לזולת, להסביר ולחזות את התנהגותו. כללים אלו מהווים את התיאוריה של הפסיכולוגיה העממית: אולם אין מדובר בתיאוריה שיטתית אלא בתפיסה של השכל הישר לגבי הנפש ופעילותה. וגם: הידע שלנו את הכללים אינו בהכרח מודע ומפורש כי אם מובלע
ע"מ לחדד, נביא את ההגדה המלאה:
- התיזה העיקרית: מצבי נפש מאופיינים על ידי מיקומם ברשת הקשרים ששוררים בין מצבי נפש למצבי נפש אחרים ובין הללו לבין קלטים חושיים ופלטים התנהגותיים (=פונקציונליזם); + רשת הקשרים הזו מתוארת על ידי הפסיכולוגיה העממית (= פונקציונליזם עממי).
+ הטענות לגבי האיפיונים הפונקציונלים של מצבי נפש קובעות את המשמעויות של המונחים הנפשיים: זוהי תיזה אנליטית
עד ל + הראשון ההגדרה היא של פונקציונליזם בכלל, ומה-+ יש את ההגדרה הייחודית של הפונקציונליזם העממי.
הטענה של הפונקציונליסט העממי היא שהאיפיונים הפונקציונליים של הפיסכולוגיה העממית קובעים גם את המשמעות של המצבים הללו בשפה. זוהי תיזה אנליטית. יש כאן גם תיזה באשר למשמעות הלשונית של מונחים נפשיים. זה שזה אנליטי אומר שהפסיכולוגיה העממית היא הקובעת את המשמעות של המושגים הללו.
- § פונקציונליזם עממי הוא פונקציונליזם אנליטי: הפניה לכללי הפסיכולוגיה העממית נחשבת לכזו שקובעת את המשמעות של המונחים הנפשיים:
- כאב = המצב הפנימי שבני אדם נוטים להימצא בו כאשר חלק מגופם ניזוק, וכשהם נמצאים בו, הם רוצים להיפטר מהמצב הזה.
שימו לב: המונח הנפשי ("כאב") מוגדר באמצעות טענות הפסיכולוגיה העממית. הקשר בין המונח הנפשי לאיפיון העממי הוא קשר של זהות במשמעות, של הגדרה – קשר אנליטי
כלומר, הפונקציונליזם העממי גם אומר לנו לאן ללכת ע"מ למצוא את הרשת הסיבתית הנפשית, וגם אמירה לגבי המשמעות של המושגים הנפשיים. המונח הנפשי מוגדר ע"י פסיכולוגיה עממית. מי שלא מכיר את הכלל הזה של הפסיכולוגיה העממית, לא רק שלא יודע שזה כאב, אלא לא יודע כלל מה משמעות המונח 'כאב' בשפה.
- להבין את המונח "כאב" מחייב להבין את מה שניתן באמצעות ההגדרה של הפסיכולוגיה העממית. מי שבאומרו שאורי חש כאב אינו מבין שאורי נמצא במצב פנימי שנגרם מפגיעה ברקמות ושאורי רוצה להיפטר ממנו – לא הבין למה הכוונה בייחוס כאב, ואינו שולט במושג כאב
- § משמעותו של ביטוי נפשי = המצב שבאופן טיפוסי ממלא תפקיד פונקציונלי-סיבתי כזה וכזה (ה"כזה וכזה" ינתן על ידי הפסיכולוגיה העממית)
המשמעות של ביטוי נפשי הוא המצב שבאופן טיפוסי ממלא תפקיד כזה וכזה. יש כאן תיזה לא רק לגבי המצבים בעולם (המוגדרים פונקציונלית), אלא גם לגבי המשמעות של המושגים.
- אין מדובר בביהביוריזם שהרי יש כאן זיהוי של המצב הנפשי עם מצב פנימי במערכת שמהווה מתווך סיבתי בין מערך מורכב של קלטים, מצבים פנימיים אחרים, ופלטים התנהגותיים.
- אולם יש קירבה מסוימת לביהביוריזם: גם פונקציונליזם עממי/אנליטי וגם ביהביוריזם הן השקפות אנליטיות, שעוסקות במשמעות המונחים הנפשיים ואשר מגדירות אותן גם באמצעות הקשר להתנהגות.
מה שאמרנו נורא מזכיר את הפונקציונליזם, שגם הוא תיאוריה אנליטית לגבי המושגים הנפשיים. גם בביהייביוריזם יש קשר הדוק בין נפשיות להתנהגות, וגם בפונקציונליזם יש קשר כזה.
יש כאן באמת קרבה, ויש כאן תיאוריה שגם התפתחה מתוך הבנה של הקשיים של הביהייביוריזם. אבל הדברים לא זהים! בפונקציונליזם העממי עדיין יש זיהוי של המצב כמצב פנימי, בתוך מערך מורכב של מצבים פנימיים. לכן, הדעות עדיין שונות, ואין לנו 'קריסה' לתוך הביהייביוריזם. יש קרבה – אבל עדיין יש את היסוד של הפונקציונליזם שמפריד בין התיאוריות.
(בממ"ן יש להתייחס גם לקושי של האמיתות של טענות הפסיכולוגיה העממית).
פונקציונליזם אמפירי-מדעי
כאן אנו אומרים שנפנה לתיאוריה נסיונית מדעית, ולא התיאוריה היום-יומית עליה דיברנו.
- התיאוריה הפסיכולוגית שמהווה בסיס לאיפיונים הפונקציונלים של מצבי נפש – זו שנותנת לנו את תיאור הסדירויות וכללי המעבר בין המצבים השונים – היא הפסיכולוגיה המדעית.
- § מצבי נפש מאופיינים על ידי מיקומם ברשת הקשרים בין מצבי נפש לבין עצמם, קלטים חושיים ופלטים התנהגותיים (=פונקציונליזם) + רשת הקשרים היא זו שמתוארת על ידי הפסיכולוגיה האמפירית.
יש להדגיש ולומר שמדובר לאו דווקא בתיאוריה הפסיכולוגית הנפוצה בדורנו, אלא בתיאוריה הפסיכולוגית האידיאלית.
- מדובר אם כן בפניה לתיאוריה אמפירית, שמעמדה הוא בגדר השערה: תכונות נפשיות זהות (סינתטית) עם תכונות פונקציונליות של מצבי מוח מסוימים.
- § מונחים נפשיים מציינים תכונות נפשיות שמזוהות (זהות סינתטית, שבעובדה) עם תכונות פונקציונליות, ושממומשות בתכונות פיסיקליות/מוחיות: אין כאן טענה בנוגע למשמעות של מונחים נפשיים בשפה: אלא רק טענה בנוגע לטיבען של התכונות הנפשיות.
אנחנו נזהה את התכונות הנפשיות עם תכונות פונקציונליות של מצבי מח מסויימים. אין כאן טענה לגבי המשמעות של המונחים כמו בפונקציונליזם העממי.
