מרי דאגלס – טוהר וסכנה – סיכום
ספרה של מרי דאגלס "טוהר וסכנה" הוא חקירה אנתרופולוגית אודות המילים והמשמעות של לכלוך בהקשרים שונים. הנושא המרכזי של מרי דאגלס ב"טוהר וסכנה" הוא שמה שנחשב בתור לכלוך בחברה נתונה הוא כל מה שנחשב כמחוץ למקומו. כלומר ההגדרה האוניברסאלית והבין-תרבותית של "לכלוך" היא כל דבר שאינו נמצא במקום שבו הוא שייך. מרי דאגלס מנסה לבאר את ההבדלים בין קדוש, נקי ולא-נקי בתרבויות וזמנים שונים בעולם. "טוהר וסכנה" כולל קריאה אנתרופולוגית מתוחכמת ומורכבת של טקסים, דתיות וסגנונות חיים שמתאגרים על פי דאגלס את התפיסות המערביות לגבי זיהום והיא מנסה להראות כיצד תפיסות אלו מובנות מתוך הקשר תרבותי והיסטורי. אחד הרעיונות המרכזיים של הספר הוא זה "טומאה חילונית" לפיו מנהגי היגיינה מודרניים אינם שונים מבחינה מבנית מאלו ה"פרימיטיביים".
ב-"טוהר וסכנה" מרי דאגלס הציעה לראשונה את הרעיון לפיו חוקי הכשרות של היהודים אינם תקנות בריאות פרימיטיביות כפי שנהוג לחשוב או כללים שרירותיים המבטאים את מחויבותם של היהודים לאלוהים. תחת זאת, דאגלס טענה כי כללי הכשרות מתחזקים גבולות סמליים (סימבוליים) של התרבות היהודית. מזונות אסורים על פי ההלכה היו אלו שלא התאימו בצורה נוחה לתוך קטגוריה מוגדרת כלשהי. כך למשל, מקומם של החזירים בסדר הטבעי אינו חד-משמעי מכיוון שהם מפריסי פרסה אך לא מעלי גרה.
בהקדמה למהדורת 2002 של "טוהר וסכנה" מרי דאגלס לקחה בחזרה את דבריה בנוגע לחוקי הכשרות וטענה כי הייתה טעות באבחנה המוקדמת שלה אודותם. היא הציעה הסבר אלטרנטיבי לפיו חוקי התזונה היהודיים הם מודל סמלי מורכב של הגוף ושל המזבח אחד על גבי השני כארץ של בעלי חיים. בני ישראל יכלו לאכול אך ורק חיות שניתן היה גם להקריב כקורבן, אלו היו חיות שבני אדם יכלו להציע כקורבן, דהיינו רק בעלי חיים מבויתים שבני אדם רועים. כך הסיקה דאגלס כי חיות הנחשבות על ידי המסורת כטמאות אינן בלתי טהורות אלא בעלי חיים שבהן אסור לאדם לפגוע, וכי פרשנים מאוחרים יותר לרבות המחבר המקראי פרשו את התפיסה הזו בצורה שגויה. כמו כן, דאגלס מבהירה ב"טוהר וסכנה" כי היא אינה מצדדת בשיפוט של דתות כאופטימיות או פסימיות בהבנתן את הלכלוך כחיובי או כשלילי.
