מונחים בפסיכולוגיה: DSM–3R
הגדרה: DSM–3R – כלי למיון הפרעות נפשיות שהוא שמיש וקביל על כל הקבוצות התיאורטיות השונות. הוא מבוסס על קבוצות ועל תתי קבוצות של הפרעות שלגבי כל אחת מופרטת שורה של סימפטומים שהם הכרחיים בדרגות שונות לאבחון הפרעה. את ההפרעה הנפשית הוא מגדיר כסינדרום או תבנית התנהגותית או פסיכולוגית המופיעה בפרט ומלווה בסבל או בפגיעה בתפקוד באחד או יותר משטחי החיים המשמעותיים. מטרת ההגדרה הייתה לשמש בסיס להחלטה מה ייכלל ומה לא יכלל ברשימת האבחנות. במהדורה זאת נבחר עקרון מיון פנומנולוגי תיאורי שאינו מתבסס על תאוריה מקובלת זאת או אחרת. הוא מעין מילון מונחים פסיכיאטרי שבו לכל מונח הגדרה מדוייקת של מונחים ושל משמעותם הקלינית. ה- DSM-3R מונחה ע"י חמישה צירים או מימדים שבאמצעותם מוערך כל מטופל באופן בו זמני. צירים אלה נועדו לאפשר למאבחן להתייחס לכל אפיקי הביטוי הופוטנציאלים של ההפרעה ולמכלול הסיבות הפוטנציאליות להופעתה. הכוונה הייתה להבטיח שכל אדם יזכה להערכה מקיפה מעבר לקביעת האבחנה הפסיכיאטרית שלו. אבחנה מסוג זה כוללת גם הערכת כוחותיו של האדם וסיכוייו להחלים על יסוד ההסטוריה האישית שלו ואישיותו הייחודית. זהו כלי שכוחו יפה לארגון אנפורמציה אודות מטופלים ולהכנסת סדר בתהליך האבחון ובחירת הטיפול. מצד שני הוא נועד להקל על המאבחן ובעצם מטשטש את ייחודיותו של המטופל ומכניס אותו תחת הגדרות פסיכיאטריות נוקשות, מה שמקטין את הסיכויים לטיפול אפקטיבי.
חזרה אל: רשימת מושגים בפסיכולוגיה
