יחידה, שחרי האל וספיו / וכקטרת תני שירך באפיו!
הלא אם תרפי הבלי זמנך / ותאמרי כי אמת הם כל כשפיו,
ותזלי אחריו לילך ויומך / ותערב לך תנומה מנשפיו –
דעי כי אין בידך מאומה / אבל עץ ייבשו מחר ענפיו.
היי לפני אלוהייך ומלכך / אשר באת לחסות תחת כנפיו:
שמו יגדל ויתקדש בפי כל / אשר נשמת אלוה חי באפיו!
הפיוט "יחידה שחרי" של ר' יהודה הלוי הוא שיר קודש מסוג "רשות לנשמת" הנאמר לפני תפילת שחרית בשבתות וחגים ומיועד לבקש רשות לקרב את נשמתו של האדם אל האל דרך תפילה.
השיר "יחידה שחרי" של יהודה הלוי הוא שיר בו פונה המשורר אל נפשו ומבקש ממנה להשתחרר מכבלי חיי היומיום ולהתמסר אל האלוהים. בפתח הבית הראשון ניתן לזהות את עיקרון "תפארת הפתיחה" במשפט "יחידה שחרי האל וספיו / וכקטורת שירך באפיו!" המסכם את השיר, מצטיין בחריזה פנימית בין הדלת והסוגר ועושה שימוש במילה "יחידה", המתייחסת אל הנשמה שהיא אכן יחידה, בהשאלה מספר תהילים (כ"ב, ל"א). יהודה הלוי מצווה על נפשו לשחר (לשחר=לבקש, לחפש) אחר ספו של האל (סף=מפתן, דלת), כלומר הוא מבקש מנפשו להתקרב אל האלוהים. בסוגר של הבית השירה מדומה לקטורת המתנשאת מעלה כעשן שמגיע עד לאפו של האל.
בבית השני של "יחידה שחרי" עושה יהודה הלוי שימוש בתימה מוכרת משירים אחרים שלו כמו "ישנה בחיק ילדות" בה הזמן הארצי נתפס בתור "הבל" (דבר חסר חשיבות) שאם תמשיך הנשמה ותרדוף אחריו היא עוד עלולה להתפתות ולהאמין כי הכשפים, כלומר האשליות של החיים הארציים, הם אמת.
בבית השלישי ממשיך את הבית השני ומתריע כי אם הנשמה "תזל" (מלשון נ.ז.ל, כלומר תזרום אחר) אחר הימים והלילות של הזמן והעולם החומרי תערב לה השינה לאחר ה"נשפים" המרמזים להנאות העולם החומרי. אך בהמשך לכך יהודה הלוי מיד משתמש בניגוד ומיידע את הנמענת שלו כי גם אם שנתה טובה לאחר ה"נשפים" עליה לדעת כי "אין בידיה מאומה" (=אין לה כלום) כי העולם החומרי, הזמן וההנאות הן דבר חולף ועץ שהוא רענן וצעיר היום מחר יהיה יבש ומכאן נרמז כי הדרך היחידה להימנע ממוות וקמילה היא השתחררות מכבלי החומר הארצי והתמסרות אל האל.
בבית החמישי של "יחידה שחרי" מגיע יהודה הלוי אל המסקנה של השיר והדרישה מהנשמה לשוות לנגד עיניה את האל ולחסות תחת כנפיו (הן "כנפי השכינה" כלומר הקדושה וההשגחה האלוהית). פתיחתו של הטור השישי מרמזת לתפילת הקדיש המסורתית אך מעתיקה אותו להקשר אנושי והיא למעשה טוענת כי האדם השם עצמו בפני האלוהים, שרוח האלוהים "באפיו" יתקדש מכוחו של האל.
מבחינת אמצעים אמנותיים של "יחידה שחרי" יש לשים לב אל חרוז מבריח של השיר (אפיו – כשפיו – נשפיו – ענפיו – באפיו) ואל האקרוסטיכון היוצר את ה"חתימה" של יהודה הלוי בכך שהאותיות הראשונות של השיר יוצרות את המילה "יהודה".
חזור אל: סיכומים לבגרות בספרות
סיכומים לבגרות בספרות – פרק שירה
