פסיכולוגיה חברתית – סיכומים: פרדיגמת הקבוצה המינימלית
פרדיגמת הקבוצה המינימלית
פרדיגמת הקבוצה המינימלית היא פרדיגמה ניסויית בה החוקרים יוצרים קבוצות בהתבסס על קריטריון שרירותי ולכאורה חסר משמעות ואז בוחנים כיצד חברי הקבוצה נוטים להתנהג אחד כלפי השני.
ראשית, הנבדקים מחולקים לשתי קבוצות בהתאם לביצועיהם במטלה מסוימת (למרות שבפועל החלוקה היא אקראית). לדוג', בעקבות מטלה של הערכה של כמות נקודות על מסך, הנבדקים מתחלקים לקבוצת "הערכת יתר" וקבוצת "הערכת חסר". על מנת שמשמעות ההשתייכות לקבוצה תהיה מינימלית, לאדם רק נאמר לאיזו קבוצה הוא משתייך ולא נאמר לו מי עוד משתייך לקבוצה.
לאחר מכן, הנבדקים מתבקשים לבחור אפשרויות לחלוקת נקודות שהינן שוות ערך לכסף בין זוגות נבדקים אחרים (אחד מהקבוצה שלהם ואחד מהקבוצה השנייה). האפשרויות הן:
- כמעט אותו סכום כסף לשתי הקבוצות, אבל מעט יותר לקבוצת החוץ (Outgroup).
- סכום כסף מקסימלי בערך מוחלט לקבוצת הפנים (Ingroup) , אבל סכום כסף מעט גדול יותר לקבוצה השנייה.
- יתרון מקסימלי לקבוצת הפנים על פני קבוצת החוץ, אבל פחות כסף באופן מוחלט מאשר באופציה 2.
נמצא כי רוב הנבדקים מעדיפים להגיע להפרש יחסי מקסימלי בין קבוצת הפנים לקבוצת החוץ ולא לרווח מוחלט מקסימלי לקבוצת הפנים (יעדיפו 7:6 לטובת הקבוצה שלהם לעומת 9:8 לקבוצה השנייה, למרות שבאופציה השנייה הקבוצה שלהם מקבלת יותר כסף). כלומר, למרות שהנבדקים נותנים כסף לאנשים אחרים ולא לעצמם, ולמרות שהחלוקה לקבוצות היא כמעט חסרת משמעות, הנבדקים עדיין מעדיפים את חברי הקבוצה שלהם. זה מוכיח באיזו קלות אנו עוברים לחשוב במושגים של "אנחנו" ו"הם".
