פסיכולוגיה חברתית – סיכומים: טעות הייחוס הבסיסית
טעות הייחוס הבסיסית (Fundamental Attribution Error)
טעות הייחוס הבסיסית (Fundamental Attribution Error/Correspondence Bias): הנטייה להאמין בשוגג שהתנהגות נובעת מנטיותיו האישיות של האדם ולא הסיטואציה בה הוא נמצא.
למשל, כאשר מספרים לאנשים על הניסוי של מילגרם על צייתנות בו 2/3 הגיעו לשוק המקסימלי, אנשים נוטים לייחס את התנהגותם של הנבדקים למאפיינים אישיותיים שלהם, ולא למאפייני הסיטואציה של הניסוי, על אף שיישום ישיר של ה- Covariation Principle היה מוביל לייחוס סיבתי של התוצאות לסיטואציה (ייחוס חיצוני, סיטואציוני, מכיוון שהקוצנזוס, הייחודיות והעקביות בהן גבוהים).
הדגמות ניסוייות
דוגמא א': בניסוי מסוים, מחצית מהנבדקים נתבקשו לקרוא חיבור אוהד כלפי קסטרו בעוד האחרים קראו חיבור עוין כלפיו. הנבדקים נתבקשו להעריך את עמדת הכותב כשבמקרה אחד, החיבורים כביכול נכתבו על ידי מישהו שנתבקש לכתוב חיבור עוין או אוהד לבחירתו ובמקרה אחר, החיבורים נכתבו כביכול על ידי מישהו שנאמר לו באיזו עמדה לנקוט. באופן מפתיע, גם במקרה השני נמצא מתאם בין נושא החיבור לבין העמדה המשוערת של הכותב – למרות שהכותב לא בחר האם לכתוב חיבור עוין או אוהד ("attitude attribution paradigm").
ביקורת על הניסוי: ניתן לומר שבמקרה השני לא ניתן להסיק דבר בנוגע לעמדת הכותב, ולכן אין זה נכון לבקש מהנבדקים את עמדתם. בנוסף, באופן נורמלי כאשר אנשים מתבקשים להצהיר דבר מה שנוגד את אמונותיהם, הם "מרחיקים" עצמם מההצהרות ע"י רמזים עדינים לכך שאינם באמת מאמינים במה שהם אומרים, כך שכאן, ריחוק שכזה היה אמור להשתקף בסגנון הכתיבה של אדם שלא מסכים עם העמדה אליה טען בחיבורו (Distancing Behavior) – אך בחיבורים אלו לא היה ריחוק שכזה ולכן מסקנות הקוראים היו לגיטימיות.
דוגמא ב': פרדיגמת ה-"Perceiver-Induced Constraint" – ניסוי זה פותר את הבעיה של הריחוק. בניסוי זה הנבדקים מתחלקים לשני תפקידים – "שואלים" ו"משיבים". ה"שואל" מקריא באינטרקום ל"משיב" שאלה, ומורה לו איזו מבין שתי תשובות אפשריות (מתוך שני סטים של תשובות שקיבל מראש) לענות, כאשר אחת מעידה על אלטרואיזם, ואחת מעידה על אנוכיות (לדוג', "האם אתה רגיש לרגשות האחר?"אני משתדל להיות רגיש" – אלטרואיזם או "לדעתי יש יותר מדי אנשים רגישים בעולם" – אנוכיות). לבסוף, ה"שואל" מתבקש לדרג את ה"משיב" במספר תכונות אופי. באופן מפתיע, נמצא מתאם בין התשובות שה"שואל" הנחה את ה"משיב" לענות לבין ההערכה של ה"שואל" לגבי מידת האלטרואיזם של ה"משיב". אפקט זה התרחש למרות שהוא עצמו הורה ל"משיב" כיצד לענות, ולמרות שה"משיב" יכול היה להשתמש בטון הדיבור שלו כדי ליצור ריחוק בינו לבין העמדה שהוא מתבקש להקריא.
טעות הייחוס הבסיסית ותפיסות לגבי מקופחים (Disadvantaged)
ע"פ טעות הייחוס הבסיסית, ניטה לשגות ולייחס יותר מדי אחריות לאדם על הישגים גדולים או על מצב גרוע, ופחות מדי אחריות לסיטואציה. למשל, בניסוי שערכו Ross, Amabile & Steinmetz (1977), נערך מעין שעשועון בו אחד הנבדקים הוא המנחה השואל שאלות טריוויה מאתגרות (אותן הוא ממציא) את 3 המתחרים. למנחה למעשה יש יתרון שכן הוא יכול להתמקד בתחומים בהם הוא חזק בעוד למתחרים אין בחירה כזו (ולכן לא הצליחו לענות על חלק גדול מן השאלות). צופים אובייקטיביים, וגם המתחרים עצמם, ביצעו את טעות הייחוס הבסיסית וסברו כי למנחה יש ידע כללי ואינטליגנציה גבוהים יותר מאשר למתחרים – למרות שניתן בקלות לייחס את ההבדל לתפקידים שכל אחד מהם ממלא. היחידים שלא הוטעו ע"י ביצועי המנחים, הם המנחים עצמם שנתנו דירוג פחות או יותר זהה להשכלה ולאינטליגנציה שלהם ושל המתחרים (ככל הנראה המנחים ידעו שהם מדלגים על התחומים בהם יש להם פחות ידע ומתמקדים בתחומים בהם יש להם ידע רב).
הלקח הוא שיש לשים לב ליתרונות הבלתי-נראים שיש למוצלחים ולחסרונות הבלתי-נראים שיש לבלתי-מוצלחים (כגון מעמד כלכלי משפחתי וכו') בזמן שאנו מבצעים הסקות לגביהם.
