ההגות הציונית לדורותיה: זהות וקהילה מדומיינת
פרקים בהגות הציונית לדורותיה – סיכומים
המאה ה-19 רואה את עלייתה של התנועה הלאומית באירופה. אחד המושגים החשובים שמי שאחראי לו הוא בנדיקט אנדרסון, מדבר על כך שתודעה לאומית הוא קהילה מדומיינת – IMAGINED COMMUNITY, לאומיות, לאום, זה לא משהו נתון ביולוגי או פיסי, הוא מדומיין, imagined, הוא נתון בתודעה. בעברית המילה מתעוותות, זה לא דמיון. לדוגמא משפחה- הם מתנהגים כמשפחה, חושבים עצמם כמשפחה. אך אינדיבידואליות זו תודעה מדומיינת. האדם בתודעתו מייחס לו תכונות. האוניברסיטה העברית- זה הבניינים? לפי המסורת של ימי הביניים אוניברסיטה היא קהילה, שאנו חושבים ששייכים לה. כשאנחנו מדברים על ישויות, בין אם זה משפחה, אוניברסיטה, לאום, אנו מדברים על משהו מדומיין. בעברית, שוב זו מילה בעייתית, זה משהו בתודעה. אנו עוסקים במציאות אנושית, וזו לא רק המציאות הפיזית או הכימית. הויה היא הויה מודעת, לא רק פיזית.
במאה ה-19 יש שינוי מבחינת הזהויות של אנשים, כפי שהם מזהים את עצמם. אם ב1750 שואלים מישהו באירופה- מה אתה? הוא היה אומר נוצרי, פרוטסטנטי\קתולי . הזהות העצמית הייתה מנוסחת במושגים דתיים. אם הייתה שואל ב- 1850, רובם היו עונים- צרפתי\פולני\רוסי. כלומר, הזהות הפכה להיות קשורה בראש ובראשונה עם הלאום.
, המעבר היה לזהות עצמית במושגים לאומיים. מה פירוש שאתה צרפתי או גרמני או אנגלי או רוסי, יכולה להתייחס למוצא משותף, או ללשון, או לתרבות. במאה התשע עשרה לאום יכול להיות הרבה דברים, אבל בתודעתם, לא נתון חיצוני. וכאן אנו מגיעים לנושא היהודי. אם היית שואל ב- 1750 נוצרי מה ההבדל בינו ובין יהודי, התשובה הייתה- שונות דתית. והיהודי – גם שונות דתית. גם הזהות העצמית וגם השונות מהאחר הייתה במונחים דתיים. לעומת זאת ב- 1850 צרפתי או פולני היו עונים לגבי שונות היהודי- חלק מהתשובה דתית, אבל בעיקר- הוא בא ממקום אחר, הוא לא שייך לפה מכיוון שאינו חלק מן הלאום. חלק מיהודים היו אומרים שהשונות היא במושגים תרבותיים אולי. זה תהליך סקולריזציה, תהליך חילון, כל מה שמקשרים עם חילון, נאורות, ירידת כוחה של הדת.
