היסטוריה פוליטית: עליית הנאצים לשלטון – ממשלת פפן
הממשלה החדשה בגרמניה הוקמה במאי 32' בראשות פון פפן באופן חפוז ובלתי-שקול אף יותר מממשלתו הקודמת של ברינינג. ממשלה זו הצהירה על עצמה באורח מפורש יותר כעל ממשלה לאומית חרף האוריינטציה הימנית החד-צדדית של הקנצלר החדש. מטרתו היתה לממש את רעיון הארגון מחדש של המשטר בדרך אוטוריטארית. ברינינג, למרות שהסתייע בצווי חירום ורוקן את הדמוקרטיה מתוכנה, עדיין זכה לתמיכת רוב הצירים. פפן פעל אחרת ונטש כל טקטיקת סובלנות פרלמנטרית, כדי להכריז על "מדינה חדשה", שתהיה מושתתת על יוקרתו של הינדנבורג ועל "הכוחות הלאומיים" ואשר עתידה להגשים את הפתרון האוטוריטארי המיוחל הן פוליטית והן מוסדית. הרעיון היה לכונן מדינת מנהיג נשיאותית בעלת 2 בתי נבחרים, כאשר לנשיא, הינדנבורג, ולשכבת ההנהגה שתמונה, זכות הכרעה בלעדית וסמכות ללא פיקוח, ואילו לשרידי המשטר הפרלמנטרי בדמותם של 2 הבתים נועד רק תפקיד של ייעוץ והצהרות. רפורמה אוטוריטארית כזאת של הדמוקרטיה, שהיתה אמורה לשמש גם מוצא וגם מחסום לשאיפות טוטליטריות בעלות אופי נאצי, לא הוגשמה אומנם מעולם, אך היא מילאה תפקיד שלילי בניסיונות השווא לתחום ולרסן את המהפכה הנאצית.
מיד עם תחילת כהונתו השתדל פפן לשתף פעולה עם היטלר. לצורך כך עשה כמה ויתורים לנסדא"פ, ובכך הראה עד כמה שונה מדיניותו מבחינה עקרונית מזו של ברינינג. תחילה פיזר את הרייכסטג כבר ביולי 32' (בטרם הספיק להתכנס ולהביע את דעתו השלילית על מדיניות הממשלה החדשה). כך בא לקיצו העידן של הוצאת צווי חירום אגב הסכמה בשתיקה מצד הפרלמנט, ונפתח עידן של שימוש בצווים אלה אגב ניתוק מוחלט מביטויי דעת הקהל הדמוקרטיה ומעל לראשו של הרייכסטג, אשר פוזר שוב ושוב.
ב-16 ביוני 31' עשה פפן ויתור חפוז נוסף לנסדא"פ, בבטלו את האיסור על פעילות הס"א, וכיוון שכך נתגלע סכסוך בינו לבין כל ממשלות המדינות, שהחליטו בזמנו על איסור זה בהנחיית גריינר. כוחות המשטרה היו כפופים לממשלות אלה, ולא לממשלה המרכזית, והם גם נשאו באחריות למניעת קרבות רחוב בין הצבאות הפרטיים של הימין והשמאל הקיצוניים, שכן כעת התלקחו שוב בפראות. היתה זו עדות לחוסר האונים של הממשלה, שניסתה להגשים תוכניות מרחיקות לכת לרפורמה ריאקציונית ללא גיבוי ממש מצד האוכ'.
הפעולה השלישית שנקטה ממשלת פפן הבהירה במיוחד עד כמה היתה שונה בשיטותיה מברינינג שהקפיד לפעול רק במסגרת חוקי המדינה. פעולה זו לא היתה רק בגדר סיוע לנסדא"פ, כי אם רכיב מרכזי של המדיניות החדשה, והכוונה הינה להפיכה בפרוסיה ביולי 32'. פפן נקט צעד מכריע זה עוד בטרם הבחירות לרייכסטג, שעלולות היו להדיחו מהשלטון, כאשר היה ברור שהנאצים לא יתמכו בו וכאשר "המדינה החדשה" נכנסה למבוי סתום. בהישענו על תמיכתם של הנשיא והרייכסווהר ניסה לפרוץ את הבידוד הפוליטי שלו בפעולה כוחנית ולבצר את עמדתו האוטוריטארית לפחות במדינה זו. ברקע למעשה זה נחה הדרישה הרווחת להנהיג רפורמה במבנה הרייך, שכן המצב הנוכחי של מעין דואליזם בין הרייך ובין פרוסיה היה פגם מבני חמור של רפו' ויימר. ממשלת פרוסיה נשענה של מיעוט פרלמנטרי והיתה מסוגלת למלא תפקיד מנהלי בלבד, בלי שתיראה באופק אפשרות שתוחלף בממשלה אחרת, אשר תישען על רוב. אולם המניע הפוליטי העיקרי שהביא את פפן לפעול נגד ממשלת פרוסיה, בהסתמכו על סעיף 48 בחוקת ויימר, היה מאמצו הנואש לחזק את הבסיס הפוליטי של משטרו המבודד במעשה מופגן של סמכות אוטוריטארית, אשר יעורר, כפי שקיווה, הערצה, אהדה או פחד רצוי וגם יסייע לו לרכוש יראת כבוד ותמיכה מצד הנאצים.
הפוטש הפרוסי ב-20 ליולי 32' גרם לממשלה הקודמת של מדינה זו להתקפל במהירות וללא ניסיון להתמודד. היא הסתפקה בהליכים משפטיים ממושכים וחסרי ערך מבחינה פוליטית, והנ"ל הוכיח עד כמה חלש היה כוחם של היסודות הדמוקרטיה ועד כמה מועט היה המאמץ שנדרש להבסת הדמוקרטיה באמצעים אוטוריטאריים. יום זה שימש אות ומופת לכוונות המרחיקות לכת יותר של הנאצים ול"תיאום פוליטי" של הרייך השלישי בעתיד. פעולות הטיהור והארגון מחדש במינהל פרוסיה, שבאו לאחר הדחת הממשלה, שימשו אות ראשון לבאות ולשיטת "התיאום הפוליטי" שעשתה כעבור 7 חודשים את כל המוסדות הפוליטיים למכשירים צייתניים בידיהן של חבורות מנהיגים פטורות מכל פיקוח ובקרה. אולם צעד כוחני זה, שביקש לתרגם את מסע ההסתה נגד המשטר הנוכחי לשפת המעשים, לא מילא את ציפיותיו של פפן. תוצאות הבחירות בסוף החודש רק הראו עד כמה שלם היה בידודו של פפן.
ניתוח התפלגות הקולות בבחירות הראה בבירור את התהוות גושים, שניטרלו זה את זה, לאחר הפלת ברינינג. במאבק על השלטון בלטו 3 קב' עיקריות, אשר היו משותקות ביכולת התמרון שלהן ובלתי מסוגלות למלא את החלל שנוצר בהנהגת המדינה. מחנה ראשון: המפלגות הדמוקרטיה, שהיו לכוח לא מבוטל, אך היוו בעיקר אופו' שלילית לשלטון ולא נתאפשר להם להתערב באופן מהותי במהלך העניינים. המחנה השני: המפלגות הטוטליטריות מהנאצים ועד הקומו'. שתי מפלגות אלו נהנו מרוב ברייכסטג, והודות לכך מנעו כינון ממשלה דמוקרטיה, אך לא היו מסוגלות להקים קואליציה. המחנה השלישי – מחנה תומכיו של פפן – היה מוגבל לחלוטין שכן היה מיעוט מבוטל. שלטונו הצליח להשעין זמנית את סמכותו על הנשיא והרייכסווהר, על פיזורים נשנים של הרייכסטג ועל תוכניות להפיכה. אך לא נשקף שום סיכוי לפתרון האוטוריטארי שלהם אל מול רצון 90% מציבור הבוחרים ומול מחנות-הנגד.
המחנות השונים ניסו להתגבר על מצב זה של שיתוק כללי, או לפחות לנצלו למטרותיהם. בהקשר זה יש לציין 3 יוזמות שנולדו באוג' 32'. פפן ושלייכר ניסו להניע את היטלר ליטול חלק בשלטון בתנאים שהוכתבו על-ידם, לאור החשש שינצח בבחירות. הם היו מוכנים להציע לו את תפקיד סגן הקנצלר. וכך נקרע קרע חדש בינם ולבין הנהגת הנאצים אשר הבינו מזמן את כוונתו של פפן להחליש, לרסן (ע"י שיתופה בממשלה) ולנצל את הנסדא"פ (לאור פוטנציאל הבוחרים שלה). היוזמה השניה ננקטה ע"י הנאצים: היטלר ניהל מו"מ עם הנהגת מפלגת ה"צנטרום" ובכך הראה כאילו הוא חותר לכינון ממשלת רוב יציבה וקבועה, ממשלה אשר תביא לקץ תק' שלטון הביניים של פפן (כמובן שלא היה ניתן לגשר בין השותפים, זה היה רק איום טקטי, אך היה די בכך להפחיד את פפן).
כדי להקדים רפואה למכה, פפן השיג צו חדש מהינדנבורג לפיזור הרייכסטג עוד בטרם הספיק להתכנס לישיבתו הראשונה. באותו זמן דן פפן עם הינדנבורג באפשרות להשעות את הרייכסטג האופו' לזמן ממושך ולנצל תק' זו, בה פטור מפיקוח, כדי לבצע רפורמה חוקתית ברוח אוטוריטארית, אגב הרחבת סמכויות נשיא הרייך בהתאם. פיזור הרייכסטג מנע הצבעת אי-אמון בפפן, ונראה היה כי הגיע הרגע המתאים לביצוע רפורמה בדרך של הפיכה מדינית. אך עתה חששו הינדנבורג והנהגת הרייכסווהר כי התוכנית של פפן תוביל להתפוצצות ולמעבר ממלחמת אזרחים קרה לחמה, והם סירבו לתמוך ביוזמתם של פפן ושר הפנים שלו, פון גייל.
בנוב' 32' נערכו שוב בחירות לרייכסטג (בפעם החמישית בשנה זו!). גם בחירות אלו לא שינו את המצב או הצביעו על פתרונות חדשים לבעיה. הנאצים נחלשו ונראה היה כי מיצו את האפשרויות שעמדו להם בבחירות חופשיות, וכי לעולם לא יוכלו להשיג בדרך זו רוב פרלמנטרי. לעומת זאת, היטלר שוב העלה בפני הינדנבורג את תביעותיו להקמת ממשלה נשיאותית בראשותו של היטלר, וכאשר נדחה נקלעה הנסדא"פ למשבר חמור. היה נראה כי הדרך לשלטון נחסמה עם התנגדותו של הינדנבורג. חברי המפלגה נתפסו לדאגה. היו שקראו להקמת קואליציה (דוג' שטרסר – ר' מחלקת הארגון), המצב הכלכלי הלך והחמיר לנוכח איומי פטרונים שלא יתמכו עוד במפלגה, סימנים שונים העידו על שיפור במשבר הכלכלי וכך עלתה הסכנה שבוחרים יפנו עורף למפלגה (מגמה אשר נראתה בבחירות המוניציפאליות).
במצב זה סבר שר ההגנה של הרייך שלייכר שעתה יש סיכוי להגשמת תוכניתו לרסן את הנסדא"פ ולשחוק אותה. כאשר פפן הודיע רשמית על התפטרותו, כדי לגרום להינדנבורג לתמוך בתוכניתו להפיכה מדינית ברוח אוטוריטארית, הסתייג שלייכר מהקנצלר, שעד כה היה מתומכיו הנאמנים. הוא סירב לערב את הרייכסווהר במדיניות הפנים לשם כינונה של הדיקטטורה המתוכננת, ועמדתו זו נתמכה ע"י נוספים בממשלה. כתחליף לאשליה של פפן הציע שלייכר לנשיא לפתור את המשבר בדרכי שלום. לפי תוכניתו תפוצל הנסדא"פ ותושג תמיכתן של המפלגות האחרות במדיניות הממשלה אגב הצבת סכר למגמות קיצוניות, ובשעת הצורך גם אגב ויתור על מגמות אוטוריטאריות בלתי-פופולריות.
הינדנבורג היסס תחילה, אך בתחילת דצמ' 32' מינה את שלייכר לקנצלר. זמן קצר לאחר מכן עלה משבר ממשלתי נוסף (האחרון בתולדות רפו' ויימר) כאשר סולק שלייכר, ועמו גם קרסו הסכרים שהוקמו נגד תפיסת השלטון בידי הנאצים. שלייכר ניסה להרחיק את פפן לפריס בתור שגריר, אולם פפן המשיך לפעול רבות במשרד רוה"מ בחזקת איש אמונו של הינדנבורג. ממנו גם יצאה היוזמה האחרונה, שאיפשרה סופית לנסדא"פ לפרוץ לתוך החלל הפוליטי ולהיכנס לשלב המכריע של כיבוש השלטון.
חזור אל: מבוא להיסטוריה פוליטית – סיכומים
כאן תוכלו למצוא סיכומים נוספים בהיסטוריה פוליטית:
מבוא היסטורי לפוליטיקה בת זמננו
כאן תוכלו למצוא סיכומים אקדמיים נוספים
