סיכום מאמר: "זכויות אדם במקרא ובתלמוד" – חיים כהן

חיים כהן, זכויות אדם במקרא ובתלמוד, תל אביב, 1988. פרק א'.

הבעיותיות בהגדרת זכויות אדם במשפט היהודי נובעת מכך שהחוקים הם חוקים דתיים ולכן אלו לא ממש זכויות אלא מצוות. א-ל לא מעניק זכויות אלא נותן חובות לאדם. המילה זכות [במובן המודרני] לא מופיע במשנה או תלמוד. כדי לדעת מה הזכויות ביהדות לומדים מההפך: כלומר "לא תרצח" זוהי חובה שממנה מבינים שיש זכות לאנשים אחרים לחיות שאסור לפגוע בה, "לא תגנוב" -זכות הקניין וכו' .

במדינה המודרנית יש זכויות ציבוריות ופרטיות- המדינה –ציבור , חייב לפרט ולהפך. בזכויות ביהדות –יש זכויות לפרט, אך הא-ל לא מחוייב לתת לו כלום- האזרח מחוייב לא-ל במצוות, ואילו הוא [האל] מחליט מה יעניק לאזרח ולא כפוף לחוקים וזכויות. "כל מה שאני מקבל ממנו הוא מעשה חסד מצידו ואינני יכול לדרוש ממנו שום זכות".

אין הדבר אומר שהא-ל לא שומר שאני יקבל את הזכויות המגיעות לי; אם מישהו חטא כלפי יש א-ל בשמיים שרואה הכל ויטפל בו במוקדם או מאוחר. הוא כבר ידע להשליט משפט בדרך שלו.

ישנן מצוות כמו "והדרת פני זקן","בפני עיוור לא תשים מכשול" שנעשות בצנעה- אך גם אחרי קיומן הא-ל עוקב. תמיד יש מישהו ששופט את האדם.

יש הטוענים לזכויות טבעיות לאדם, ויש שטוענים שיש צורך בחוקה. חוקת היהדות דואגת לקיום אותן זכויות טבעיות בכך שאוסרת את הפרתן. לא הולכת על דרך החיוב [זכויות] אלא על דרך השלילה [חובות].

התורה לא עושה הבדל בין הזכויות בתחומי החיים השונים של האדם- בין אם מצווה שניתן לראות כי הופרה ולהעניש בידי בית דין ובין אם מצווה שרק משמיים יודעים ומענישים- כולן חשובות באותה המידה. כולן חובות. החובה :"לעשות טוב וישר בעיני השם" כלומר הסטנדרט אינו ברמה של האדם אלא של האל, חובה לנהוג בזכויות לאנשים- אם מצווה זו מופרת , שוב, העונש יכול לבוא משמיים, אבל יהיה עונש. למרות שזו מצווה לא ברורה- היא מהווה מעיין הבטחה לזכויות לאדם. חובה לנהוג ביושר וטוב כלפי האחר, כלומר לתת לו זכויות. הרמב"ן מאמין כי מצווה זו באה כהשלמה לכל שאר המצוות. כהשלמה של רוח החשיבה של התורה. לא ניתן לפרט כל מצב שיכול להיות בו האדם ולכן מחוייב לנהוג ברוח זו – ישר וטוב.

ה"יושר" יש מפרשים כי הוא אפילו כשהאדם מוותר על הזכויות שלו למען האחר- נותן דוגמה של רב שהעריך ימים וטען כי כך כיוון שלא התחשבן עם אנשים בממון. [כלומר וויתר למי שהיה חייב לו].

וזוהי למעשה "לפנים משורת הדין"; הדין נותן לאדם זכות, הוא רשאי לקבל אותה, אך אם יוותר עליה לטובת אחר הרי זה משובח. מדרש מספר כי ירושלים חרבה כי שופטיה שפטו לפי דין תורה- כלומר דיקדקו בפרטים והקשו, ולא הלכו לפי ה"יושר" ולפנים משורת הדין.

אך יש מקרים שבהם אין לוותר על הזכות, אם הוויתור יכול לפגוע באדם או בזכות חשובה יותר.

לדוגמה אדם שחולה והחליט שאינו רוצה ליטול תרופות-זו זכותו לא ליטול, אך בקיום זכות זו פוגע בזכות חשובה יותר והיא הזכות לחיים ולכן אין לוותר לו שהוא "הרי זה שופך דמים ומתחייב בנפשו". כלומר יש זכויות שלא מוותרים עליהן ולא משנה מה.