על האמנה החברתית של רוסו
הפילוסופיה הפוליטית של רוסו איננה רק חוליה בשרשרת הרעיונות של מספר הוגי דעות בתחום זה, אלא שלמאמרו "על האמנה החברתית" היה חלק חשוב הן במהפכה הצרפתית הן בזו האמריקאית. הפילוסופיה הפוליטית שלו הינה מרכיב חשוב בפוליטיקה המודרנית, בשינוי סדרי שלטון ומשטר. רוסו מתייחס לאדם בדמותו הפשוטה ("בני האדם כמו שהם") ולא לדמותם של בני אדם כדבר מופשט, "אידיאלי". כלומר, הוא אומר כי הדמוקרטיה מקבלת את בני האדם כמו שהם, בניגוד למשטרים דיקטטוריים אשר מנסים לשנות ולעצב את אופיו הטבעי של האדם. בהתייחסו לחוקים, לעומת זאת, הוא אומר כי הם צריכים להתאים את עצמם למצב האנושי (כלומר, החוקים צריכים להיות תלויים באדם ולא להפך). רוסו אומר כי הוא "נולד למדינה חופשית", אך נראה כי מדינתו (שוויץ) היא יוצאת דופן בהגדרתה זו, וכי רוב רובה של אוכלוסיית העולם איננה נולדה למדינה חופשית. בהיותו אזרח של מדינה חופשית הוא יכול (וצריך) להביע דעתו על סדרי השלטון. המצב האנושי, לדעתו של רוסו, הוא כי "כל אדם נולד חופשי, אך הינו אסור באזיקים בכל מקום", כלומר, מישהו נטל מהאנשים את החירות הטבעית שלהם. מטרתה של האמנה החברתית של רוסו היא בניתוץ האזיקים הללו. אין אדם מפקיע אפילו לרגע את החופש שלו, ע"פ תורתו של רוסו (בניגוד להובס למשל), אפילו לא בשביל הסיבה הנעלה ביותר. ברור כי מי שנולד במצב של עבדות נולד להיות עבד, ובכך יש סתירה לטענתו כי כל אדם נולד חופשי. אולם, הוא מסביר כי בדברו על המושג "עבד" איננו מתכוון רק לעבד במובן הטריוויאלי של המילה, אלא לכך שכל אדם נולד, במובן מסוים, להיות משועבד למשהו, כי כך אוהבים בני האדם לחיות. ומי שמוותר על חירותו מוותר, בצורה מסוימת, על היותו אדם, כך שוויתור כולל סותר את קיומו של האדם. החירות הינה קניין של כל אדם ואדם, וברגע שאדם מוותר על חירותו הוא בעצם מוותר על אנושיותו, ומכאן שמלחמות על חירות הינן, למעשה, מאבקים של בני אדם שחשו כי איבדו את אנושיותם ויש בדעתם להחזיר אותה.
הוא אומר כי אין דבר יותר גרוע ומשפיל מאשר תלות של אדם שיכול להיות חופשי באנשים אחרים (או מוסדות), ולכן הגרעין של הדמוקרטיה הינה ליצור איזושהי מתכונת שהמשמעת של הסדר החברתי תהיה מבוססת על החירות ותגן עליה. כלומר, משטר דמוקרטי צריך גם "לעשות סדר", אבל גם, במקביל, למנוע פחד של האזרחים ולתת להם תחושה של חופש וביטחון. לכן, מכונני החוקה האמריקאית טענו בכתביהם שהניסיון האמריקאי הוא ניסיון שעוד לא נעשה לפניו לכונן משטר לא על פחד אלא על חירות. וזאת בניגוד לכל המשטרים הקדומים (כמו שאמר מקיאוולי), אשר תמיד הושתתו על פחד ו/או מניפולציה.
לדעת רוסו אחת הבעיות ברעיון הדמוקרטי הינו המושג "ציות", אשר במובן מסוים הוא יכול להיתפס כדבר ששולל את החירות שהוא מדבר עליה. רוסו פתר את הבעיה הזאת בכך שהוא מחייב את המצב שכולם יקבלו על עצמם את החוקים הללו, ובמצב בו כולם שווים בפני החוק וכולם משתתפים בתהליך החקיקה, אין פה סתירה (מכיוון שהחוק הוא תוצר של התהליך האזרחי של חקיקה ואכיפה), והאזרחים אינם מצייתים אלא לעצמם.
רוסו ביסס את האמנה החברתית על סולידאריות אנושית בין כל בני האדם, כלומר הוא מתבסס על כך שהרגש האנושי והיכולת להזדהות עם כל אדם במצוקה, הם מרכיבים בסיסיים במשטר דמוקרטי.
