סיפורים טומנים בחובם כוח מיוחד. יש להם יכולת לכונן מציאות, לבנות זהות ולכידות חברתית, לעיתים אפילו יש להם את היכולת לפעול פוליטית ולהביא לשינוי במציאות. סיפורים משחקים תפקיד חשוב במערכות משפטיות. משפט הוא למעשה משא ומתן שחייב בהכרעה על הסיפור שיקבע על ידי בית המשפט בתור הסיפור "האמיתי". אך מה הופך סיפור ל"אמיתי" ומהו התוקף של בחירתו של בית המשפט לקבוע כי הדברים אירעו כך וכך וכי השתמעותם העקרונית והמעשית היא וכך וכך. דיכוי יכול ללבוש צורות רבות שאינן רק פיזיות, אינן רק כפייה, אונס או הגבלה. דיכוי יכול להתבטא גם בצורה שבה קבוצות רוב תופסות את העולם ומצדיקות את תפיסת העולם הזו דרך פעולה לפיה. סיפורים הם דרך חתרנית ורבת כוח בכדי לערער תפיסות עולם מקובעות, והם חלק בלתי נפרד מהשיח הפוליטי ואף, יש אומרים, גם המשפטי. סיפורים יכולים לפרק ולהאיר את הסתירות שבמצב הקיים, הם גם יכולים ללכד אנשים סביב אמונה או להציג עקרונות צדק מסוימים. סיפורים, במילים אחרות, יכולים גם לפרק וגם לבנות, הם יכולים לייצג את הכוח השלט ואת האנדרדוג שחותר תחתיו.
אובייקט מסוים, לא כל שכן סדרת אירועים, יכולים להיות מתוארים בדרכים רבות שלאף אחת מהן אין יתרון אפריורי על אחרת. עצם התיאור של אובייקט או של סדרת אירועים למעשה יוצר אותו בכך שהוא מקנה לו משמעות מסוימת בעבורנו. לדבר אין משמעות לפני שהוא נתפס על ידי ההכרה, וזו תמיד פועלת עליו ויוצאת מעמדה מסוימת. כך גם היא המציאות החברתית, שלעולם אינה קבועה אלא נתונה לפרשנות ולשינוי. אין מציאות חברתית שהיא גזירה משמיים, ומה שנעשה בידי אדם יכול גם להשתנות מידיו.
בית המשפט הוא לעיתים קרובות זירת קרב בין סיפורים שונים. אירוע מסוים, שהוא מושא המשפט, מסופר בדרכים שונות הבוחרות כל אחד פרטים שונים ודגשים שונים בכדי להצדיק את עצמן. הסיפורים בוררים פרטים תוך הדרה של חלקם, תוך התעלמות משאלות אפשריות והימנעות מסתירות קיימות תמיד. סיפורים יוצאים להצדיק את תפיסת המציאות המנביעה אותם, ומה שנדמה לאדם אחד בתור המציאות האובייקטיבית או הניטרלית שנמסרת בדיווח עובדתי, שקול והגון יכול להראות לאדם אחר בתור אקט כוחני ומפלה. בית המשפט למעשה מפעיל כוח על סיפורים כאשר הוא דורש מהם לעבור דרך נפה של קריטריונים הקובעים מה רלוונטי לבית המשפט ומה לא, ובכך אוסרים כעין מיטת סדום עליהם וכך גם מובילים לסטרליזיציה שלהם והכהיית עוקצם. סיפורים, מצידם, שואפים להיות חופשיים מכבלים ועל כן הם חותרים תחת וכנגד הניסיון המשפטי להגביל אותם.
סיפורים יכולים לאתגר הנחות יסוד. סיפורים יכולים למשל להציג מצב של קבוצה לא כטבעי או אינהרנטי אלא כתוצאה של עוול שנעשה כלפיהם, ובכך להפחית תחושת אשמה ולגבש זהות קולקטיבית. סיפורים יכולים לא רק לפעול למען החלשים אלא גם להציע דבר מה לחזקים במידה ויהיו מוכנים להקשיב להם, ובכך להעשיר את יכולתם הקוגניטיבית.
במאמרו "סיפור סיפורים לאופוזיציונרים ואחרים: קריאה לנרטיב" ("storytelling for oppositionists and others") עוסק ריצ'רד דלגדו (Richard Delgado) בשימוש בסיפורים בכדי להאבק כנגד אפליה גזעית. הוא בוחן כיצד יכולים סיפורים של קבוצות שוליים לערער על ההגמוניה של קבוצות הרוב הבאות לידי ביטוי במערכת המשפטית. לניתוחו סיפורי-נגד התוקפים את הנרטיב המרכזי בצורה ישירה מידי עלולים לההדף דרך פטירה בתור "קיצוניים" ואף "מסוכנים" (מה שהם, למעשה, אכן כן). מאידך, תקיפה בלתי ישירה יכולה לשרת את המטרה בצורה טובה יותר בכך שהיא אינה מרימה הגנות. צורת הגשה נרטיבית שאינה עושה שימוש בתקיפה מפורשת משהה שיפוט ומאפשרת לאדם להחשף לתפיסות שאינן בהכרח חופפות לאלו שלו מבלי להכנס לעמדת מגננה כנאשם.
ראו גם: נרטיב פוליטי
