המשק הישראלי: נתוני התוצר לנפש בישראל

· נתוני התוצר לנפש של ישראל: כאמור, הגדרה של מחזורי עסקים היא תנודות בפעילות הכלכלית, או תנודות סביב התוצר. אנו מודדים את התנודות ע"פ שיעורי צמיחה. ניתוח נכון של הצמיחה לנפש סביב המגמה מעלה 2 מגמות בולטות בישראל: עד 73' מגמת הצמיחה הייתה יחסית גבוהה – סביב 5%, ואחרי 73' מגמת הצמיחה הייתה יחסית נמוכה – סביב 1.6%. תקופות המיתון הבולטות הן 51'-52', 66'-67' ("המיתון"), מיתון קל בשנים 97'-99', ומיתון משמעותי יותר בשנים 2000-2004 שהיה קשור לאינתיפאדה ה-2 ולמיתון העולמי. חשוב לבחון כמה פרמטרים כדי לאפיין תקופות מיתון (לא רק שיעורי אבטלה למשל), ופרמטר מאוד שימושי בהקשר זה הוא הביקוש להשקעות, שמשקף לרוב את מצב השוק. חשוב לזכור שהנתונים יכולים להיות מתומרנים (החברות בוחרות מתי לדווח על נתונים שונים), ולכן בעיקר בתקופת האינפלציה הגבוהה רצוי לבחון את הנתונים בביקורתיות.

1. 51'-52': בתקופה זו המדינה זקוקה להשקעה משמעותית. מצד מגיעים גלי עלייה אדירים, ומאידך אין משאבים לממן השקעה על מנת לקלוט אותם. בתקופת הצנע היה ניסיון להתמודד עם כך ע"י חסכון כפוי, אך זה לא היה אפקטיבי. המחסור במימון ובמט"ח היה עצום, עד להסכם השילומים ב-53' אשר הזרים מימון ומט"ח לארץ. כתוצאה החלה תנופת פיתוח משמעותית, שמסתמכת על מקורות המימון החדשים של הממשלה – אין מימון משמעותי מהמגזר הפרטי (בניגוד לתקופת היישוב). הממשלה מכווינה את כספי השילומים בעיקר (דרך אשראי מוכוון וכו') אל המגזר הפרטי והציבורי. כך יוצא המשק מהמיתון.
2. 66'-67': במובן מסוים זהו מיתון לא-טבעי, שכן הוא לא נובע מבעיות כלכליות אינהרנטיות, אלא ממדיניות מוכוונת של הממשלה. ה-IMF (קרן המטבע העולמית) לחץ על הממשלה לצמצם את גירעונה במאזן התשלומים. הממשלה עושה צמצום ביקושים, הדבר מתחיל לצאת מכלל שליטה, הביקושים להשקעות יורדים והאבטלה גואה. מה שמוציא את המשק מהמיתון היא מלחמת ששת הימים, הגידול בהוצאות הצבאיות וההשלכות הנוספות של המלחמה.
3. 89': התחלה של מיתון שנבלם ע"י העלייה מחבר העמים. לא בדיוק נחשב לתקופת מיתון משום שנפסק די מהר.
4. 97'-99': זהו מיתון שסיבותיו אינן ברורות לגמרי. 2 סיבות אפשריות: ראשית, סיום ההשקעות של עולי חבר העמים. התרחבות התעשייה כתוצאה מגל העלייה תמה, וכתוצאה הקטינו את ההשקעות ולפיכך ירד קצב הצמיחה במשק. שנית, אכזבה מאוסלו – רצח רבין, ירידת המערך מהשלטון ועוד. כנראה שלשתי הסיבות הייתה השפעה ניכרת על המיתון במשק.
5. 2001-2004: בתחילת 2000 ישנה יציאה מהמיתון, אך כבר בסוף 2000 מתחיל מיתון הקשור למיתון העולמי, ולאינתיפאדה ה-2 שהקטינה ביקוש להשקעות ופגעה בתחום התיירות.

אנו רואים שעד שנות ה-90 – יש בקושי 2 מיתונים (שנות ה-50, וה-60), וגם הם היו קצרים יחסית. הדבר נובע בראש ובראשונה מכך שבתקופה זו ישראל הייתה משק צומח, כך שההשקעה עלתה, וגם הביקוש המצרפי עלה. שנית, עצם העובדה שבתקופה זו הסכסוך היה קונבנציונלי – המלחמות היו קונבנציונליות בין מדינות, וגררו עמן הוצאות בטחון גדולות – שגם הן מעלות את הביקוש המצרפי. אם כך, השילוב של משק צומח ושל סכסוך ישראלי-ערבי קונבנציונלי הוא שעומד מאחורי מיעוט תקופות המיתון בישראל עד שנות ה-90. אם כך, בתקופה זו המשק הישראלי תואם מאוד את קיינס – המשק תלוי בעיקר בזעזועי ביקוש, ולכן בתקופה זו בקושי היו מחזורי עסקים שכן הוא כל הזמן צמח והתפתח.
למה משנות ה-90 היו מיתונים ארוכים יותר בתקופה קצרה יותר? ראשית, הפיכת הסכסוך ללא-קונבנציונלי, ומבוסס על לחימה בטרור – פגעה בתיירות ובביקושים להשקעות. בניגוד למלחמות שהוצאותיהן מעלות את הביקושים המצרפיים, כאן ההוצאות לא כ"כ גדולות, ויתרה מכך – מבחינה מוראלית האינתיפאדות דיכאו החלטות להשקיע (בעוד שמלחמות יכולות בסופן להרים את המורל). אם כך, הסכסוך הקונבנציונלי יצר בעיות פיסקאליות מבחינת הוצאות הממשלה, אך תרם לביקושים במשק. מאידך, הסכסוך הלא-קונבנציונלי לא גרר הוצאות משמעותיות, אך פגע בביקושים ובהשקעות במשק.
גרף 3 – שיעור האבטלה במשק: בהקשר זה יש להבחין בין משתנים פרו-מחזוריים, לבין משתנים counter מחזוריים. משתנים פרו מחזוריים מתנהגים בהתאם למחזור – בעת גאות הם עולים ובעת שפל הם יורדים. למשל – תוצר, צריכה, השקעה ועוד. מבחינת צריכה – זה פחות מובהק, כי אנשים מבצעים החלקת צריכה. משתנים counter מחזוריים מתנהגים בניגוד למחזור – עולים בשפל ויורדים בגאות. למשל – אבטלה, המשתנה האנטי-מחזורי הכי מובהק. האם הוצאות ממשלה הן פרו-מחזוריות או אנטי-מחזוריות? בישראל עולה כי ה-G הוא פרו-מחזורי. זה נחשב חריג שכן G במדינות המפותחות נחשב אנטי-מחזורי, ובמדינות המתפתחות פרו-מחזורי (ההיגיון הוא שבעת מיתון הכנסות הממשלה ממיסים קטנות, ובמצב כזה למדינות עניות יותר קשה יותר ללוות מחו"ל – ולכן ה-G שלהן הוא פרו-מחזורי).
כשאנו בוחנים את שיעורי האבטלה במשק כאינדיקציה לגאות ושפל – חשוב לשים לב שתקופות אבטלה רבות נובעות מעלייה נרחבת, וכך הן מתאפיינות באבטלה אך בגאות משמעותית. לכן הקשר כאן אינו מובהק. ראשית, אנו רואים שמאמצע שנות ה-50 ועד שנות ה-60 יש אבטלה משמעותית בשל קליטת עולי העלייה הגדולה, אך זו יורדת עם השנים (העולים נקלטים במשק). שנית, בשנות ה-70 יש אבטלה מאוד נמוכה, מתוך מדיניות של הממשלה וניסיון לדאוג לעובדים הרבים שהיה עליהם נטל מילואים משמעותי באותה תקופה. שלישית, בשנות ה-80 מתחילה עלייה בשיעור האבטלה. בשנות ה-90 שיעורי האבטלה שעולים אינם מעידים על מיתון אלא על העלייה הנרחבת מחבר העמים. בתחילת שנות ה-90 כבר מתחילים לראות את ירידת שיעורי האבטלה, אך מיתון 97'-99' מקפיץ שוב את שיעורי האבטלה. האבטלה יורדת שוב ב-2000, אך עולה שוב במיתון 2001-2004, ואז מתמתנת.
אם כך, צריך להיזהר הן מגלי העלייה שמעלים את האבטלה מבלי להעיד על מיתון, והן משיעור האבטלה הטבעי שמשתנה ואינו מעיד בהכרח על מיתון. בהחלט ייתכן שבתקופות שונות יהיה שיעור אבטלה טבעי שונה.
שילוב זעזועים ומנגנוני התמשכות: -דף מצורף- תרשים 4 מתאר את הזעזועים ע"פ הניתוח האוטורגרסיבי, ומבוסס בעצם על המשוואות שכתבנו, בו אנו מחשבים את השאריות (אפסילון) תקופה אחר תקופה, ובכך יש אמידה מסוימת של הזעזועים. אנו רואים שוק שלילי חזק ב-66' שמסביר את המיתון עד 67'. שוקים שליליים פחות חזקים ב-89', 2001 ועוד, וכן שוקים חיוביים לביקושים.
אם כך, ניתחנו את מחזורי העסקים לפי 4 משתנים: התוצר עצמו, ביקוש להשקעות, אבטלה, והשאריות בניתוח הסטטיסטי (האפסילון). חשוב לזכור שקשה לקבוע מהן תקופות הגאות והשפל, מתי הן מתחילות בדיוק ומתי מסתיימות. משתנה נוסף שהתחילו לנתח לפיו בשנים האחרונות הוא מדד כולל למצב המשק, "המדד המשולב". כמו כן, מנסים לנתח לפי פרמטרים מקדימים, שמאותתים על מיתון לפני היווצרותו המובהקת. סה"כ כל המדדים הללו מעידים על תוצאה דומה בישראל – מעט מיתונים קצרים עד שנות ה-80, ומאז והלאה מיתונים רבים וארוכים יותר. ההסבר מאחורי זה הוא שעד שנות ה-80 היו בישראל ביקושים נרחבים.
בשיעור הבא נעסוק בהוצאות הציבוריות, ונראה שממשלה קטנה בשנות ה-60 עם עודף בתקציב, הממשלה מתרחבת והוצאותיה גדלות משמעותית – יותר מאשר הכנסותיה, כך שנוצר גירעון. בשנות ה-70 וה-80 הוצאות הממשלה חרגו מכל סטנדרט נורמלי, והדבר חייב בסופו של דבר טיפול מעמיק. כיום ההוצאות התמתנו.