הפואטיקה של הסיפורת- סיכום: סגנון ולשון הספרות

מהו סגנון?

א. בחירה מתוך אפשרויות שונות שמציעה הלשון (9-13)

בחירת המבע כפופה למשמעות, לדקדוק ולוריאנטה הסגנונית. הסטיליסטיקה בודקת מדוע נעשה שימוש במבע אחד ולא באחר המקביל לו וזהה במשמעות ומתאים מבחינה דקדוקית.

חוקר הסגנון מתמקד במשתנים של הלשון, ואילו הבלשן מתמקד בקבועים שלה (13)

המבנה הפורמאלי של הלשון

הגאים

לכל שפה מבחר עיצורים ותנועות שמהם מורכבות המילים. לכל שפה חוקים משלה להצטרפות עיצורים ותנועות (15).

אפשרות סגנונית אחת בתחום זה היא ריכוז הגאים דומים (שרה שרה שיר שמח) או חריזה בלשון השירה. גם שימוש במבנים חוזרים או דומים (משכר ומשקר) יכול לשמש כוריאנטה סגנונית (16). שימושים כאלו יכולים להדגיש משמעות ולהסב את תשומת הלב לאסתטיקה של הלשון. שימוש נוסף הוא ניצול הסמנים הפונטיים בכדי לחכות הגייה מקורית (מאאמת) (17)

מבנה המילים

בחירה בין צורות מורפולוגיות שוות משמעות היא בחירה סגנונית (השתתק\נשתתק, לא אוכלת\איני אוכלת). בחירות כאלו יכולות לשמש בכדי לאפיין לשון נמוכה או גבוהה של דובר (20).

אוצר המילים – הלקסיקון

מילה – תבנית (כל נטייה היא בבחינת מילה)

לקסמה – ערך מילוני ללא נטיות. (23)

בחירת המילים תלויה בהקשר הסיטואציה (תחום, נושא, מדיום, תפקיד ומידת פורמליות) (25) הופעתם של אלמנטים מסוימים יוצרת את ההקשר ומנבאת את הופעתם של אלמנטים אחרים (26)

המערכת התחבירית

מבנה המשפטים מוגבל בחוקי השפה אך גם תחת מגבלות אלו יתכנו וריאנטות סגנוניות (30)

אמצעים לדוגמה:

משפטים אליפטיים ("ריח מצעים. ריח גופו. ריח זיעה") –התעכבות על פרט מסוים.

הפרדה בין משפטים – שתיקות, הדגשה של חלקי המשפט

העדר פעלים – הדגשה של סטאטיות.

חזרות (33)

מהותה וייחודה של לשון הספרות

אסכולת פראג מגדירה את סגנון הספרות על סמך הפונקציה הפואטית של יאקובסון – סטייה מהלשון ההרגלית ודה-אוטומטיזציה של קליטתה (42)

כל בחינה של סגנון תעשה על רקע סגנון מקובל כלשהו (סגנון הסופר, הז'אנר, לשון הכתב והדיבור…) (46)

תבניות הנוצרות על פני רצף הסיפור

???