מאפיין חשוב של הריאליזם הסוציאליסטי הוא הניסיון להציע פתרונות למצב חברתי ובעיות חברתיות (להבדיל מר' תיאורי בלבד או ר' ביקורתי שאינו מציע אלטרנטיבה או פסימי שמותר על היכולת להבין את המציאות)
הדמויות: גיבורים חיוביים עם מודעות אידיאולוגית. מרכזית בחברה. דמות חיובית אינה מושלמת אך היא מודעת לבעיותיה וטעויותיה ומנסה לתקן אותן. דמות רפלקטיבית. יש ערכים שמנחים אותה. דמות טיפוסית (לוקאץ') – דמות המגלמת את מה שמאפיין ומיחד את החברה שלה, דמות שמדגימה את החברה.
הטלטלות בין הפרטי לקולקטיב – הדרישות של העשייה למען החברה הבאות על חשבון הצרכים האישיים. כפרי מנסה לאחות בין הנאמנות שלו לקיבוץ ולבין הנאמנות לאישתו.
דגם דיאלקטי: תזה (קולקטיב) – אנטיתזה (יחיד) – סינתזה (הרמוניה)
עלילה: אקספוזיציה דחויה. כניסה באמצע הדברים מה שיותר פערי מידע וסקרנות. פער המידע המרכזי: מדוע עדנה עזבה?. מסירת חומרי הרקע נעשית על ידי נסיגות אקספוזיציוניות בשיטה ממורטיבית (דרך הזיכרון והמחשבות של הדמויות)
דמויות שנמצאות כל הזמן בחשיבה על המצב שלהם (רפלקסיה) כדי לתקן אותו – מאפיין סוציאליסטי.
זיקה בין אירועים פנימיים וחיצוניים. הרהורי הדמויות הן תמיד בבעיות האקטואליות (בניגוד למשל לבריחה של מירטל ויוסי).
המספר: נצמד כל פעם לנקודת המבט של דמות אחרת (גרשון וכפרי). לכן הנוכחות שלו מעומעמת כי הבכורה ניתנת לדמויות. יש כאן כביכול פגיעה בריאליזם בשל הפנייה לסובייקטיביות אך זו מתאזנת על ידי הצגה של שתי נקודות מבט משלימות. דרך אחרת להתמודד עם זה היא שילוב בנקודת מבט של דמות עם מבע המספר וכך הוא מקנה לדברים תוקף אובייקטיבי ומבע משולב.
בכי מול עד אור הבוקר – סוגיות אידיאולוגיות של יחסי יחיד וחברה בעד אור הבוקר לבין סוגיות פרטיות אישיות בבכי. רפלקטיביות ורצון לתקן בעד אור הבוקר מול פסיביות וחוסר רפלקטיביות בבכי.
