אסתטיקה: סיכום פרק ב' – תכונות אסתטיות
הסדירות מתה, כיום מקובל להניח שהיופי יכול ללבוש צורות שונות ומגוונות.
יום: תפיסה אסתטית היא סובייקטיבית לחלוטין. יופי אינו תכונה של המושא, וקיומו נמצא ב"ראשו" או עיניו של המתבונן. ויכוח על סימטריה ניתן להכריע במדידה (התכונה קיימת במושא), לא כן ויכוח על יופי (התכונה קיימת רק בצופה).
–ליופי אין קיום בהעדר צופה שיראה אותו ככזה.
–יופי הוא רגש.
סיבתיות אסתטית: למושא יש תכונה שניתן לזהותה רק לפי הרגש שהיא מעוררת.
התנגדות של ויטגנשטיין: לפי השקפת הסיבתיות האמירה "זה יפה" היא למעשה כפולה: א. אני חש נעימות ב. הנעימות נגרמת בידי תכונה של המושא. אך התיאור האסתטי הם תיאור של המושא ולא של גורמים מעוררי סיבתיות בהם – תפיסת המושא וההנאה ממנו הם דברים נבדלים. אין לקשור בצורה סיבתית בין רגש למושא, כי אז אובדת חשיבות המושא (כל מושא שיעורר אותו רגש שקול אליו).
טיעון אובייקטיביסטי למחצה של יום: למרות שהנאה אסתטית היא סובייקטיביסטית היא עדיין ניתנת לזיהוי דרך תצפית הדומה לתצפית מדעית, וכך יכול ה"מדען" לגלות הבנה יתרה במה שבני-האדם מוצאים כיפה.
קאנט: הכוח הנורמטיבי של שיפוטי יופי.
לטעון שמשהו הוא יפה אינו כמו לטעון שמשהו הוא נעים (אישי), בטענה "זה יפה" אנו קובעים כי מן הראוי שגם הזולת יכירו בו כיפה (ואם לא טעמם לוקה).
להבדיל מיום, אין אלא טענות כלליות הנובעות מהתבוננות, אלא תביעה של הסכמה מהזולת.
טענה דיסקרפטיבית – טענה תיאורית: "המצב הוא כזה וכזה" (מצוי)
טענה נורמטיבית – "מן הראוי שהמצב יהיה כזה וכזה" (רצוי)
ביקורת: נכונות הטענה תלויה בדומות של בני אדם מבחינת מוצא, חינוך, תרבות וכו'. מנגד אפשר לטעון כי כל אדם יכול ללמודלהעריך אמנות.
יופי
יופי איננו תנאי מספיק לאמנות: ישנם דברים יפים שאינם אמנות
יופי איננו תנאי הכרחי לאמנות: ישנן יצירות אמנות שאינן יפות.
עם זאת, היופי מופיע כל העת ברקע הדיון באמנות.
- הבחנה בין אובייקט לבין ייצוג של האובייקט.
- הבחנה בין אובייקט יפה לבין ייצוג יפה של אובייקט.
פורמליזם
"כדי להעריך יצירת אמנות, איננו צריכים להביא עמנו דבר מהחיים, לא ידיעה של רעיונות ואירועים, ולא היכרות עם רגשות… כל שעלינו להביא עמנו הוא חוש לצורה ולצבע וידע על המרחב התלת-מימדי" (קלייב בל)
הצורה כתחליף ליופי או כמהות שלו. התכונות הצורניות עולות בחשיבותן על הייצוג.
נקודת המוצא היא חוויה אישית הנחווית עקב תפיסה של צורה בעלת משמעות (בל).
– תכונה פנימית (intrinsic) – תכונות בלעדיות ליצירה, הכרחיות. (מרקם, איזון, קומפוזיציה וכו')
– תכונה חיצונית (extrinsic) – תכונות שאינן מהותיות ליצירה, קונטינגנטיות. (המושא המיוצג, הקשר היסטורי וכו')
בעיה: התייחסות לצורה בלבד מצמצמת את התמונה לכתמי צבע. לפעמים התכונות החיצוניות הכרחיות בכדי להעריך את היצירה במלואה. משמעות וצורה יכולות לקיים בניהן זיקה.
סיכום מורחב: אסתטיקה: סיכום פרק ב' – תכונות אסתטיות
