תפוחים מן המדבר / סביון ליברכט – סיכום

סיכום טוב ומפורט של הסיפור "תפוחים מן המדבר" מאת סביון ליברכט

האקספוזיציה של תפוחים מן המדבר

האקספוזיציה של הסיפור מציגה בפנינו את הדמות הראשית, את הרקע והאוירה ואת הבעיה המרכזית בסיפור.

רקע –  לויקטוריה יש שליחות  להחזיר הביתה את בתה הסוררת, שהמיטה קלון על משפחתה. הבת, רבקה, עזבה את הבית בגיל  שמונה עשרה לאחר רומן של שנתיים עם בחור חילוני, קיבוצניק,  וכעת חיה אתו בלא חופה וקידושין. במשך חצי שנה היתה רבקה מנודה ע"י בני משפחתה, פרט לביקור חדשי של דודתה שרה, אחותה של ויקטוריה. הביטוי המעיד על נחרצותה של ויקטוריה להשיב את הבת הביתה הוא "בשערותיה אביא אותה חזרה".

הדמות הראשית  בסיפור היא ויקטוריה אברבנאל. היא מאופיינת באמצעות אפיון ישיר ובאמצעות אפיון עקיף. המספרת מתארת באמצעות אפיון ישיר את שמה ומוצאה – ויקטוריה אברבנאל, בת למשפחת אצולה ספרדית מירושלים. פרט לכך נמסרת אינפורמציה על כך שהיא עזבה את ירושלים לעתים נדירות.

האפיון העקיף שבו מאופיינת ויקטוריה  מתייחס בעיקר לתאור עולמה הפנימי – תאור מחשבותיה והשקפת עולמה. המספרת מפרטת את רגשותיה של ויקטוריה בדרכה אל הקיבוץ. היא עושה זאת תוך כדי שילובן של המחשבות עם תאורי הנוף המשתנים.

בתחילת הדרך, כשהנוף המוכר של הרי ירושלים נגלה לנגד עיניה, ויקטוריה כועסת. "ליבה סוער בה ואגרופיה קשים". התפוח שהיא אוכלת, ליבו רע, והוא מסמל את ליבה הכבד של ויקטוריה, את רגשות הכעס והרוגז שלה. בתחילה היא חושבת מחשבות שונות כיצד להביא את בתה הביתה, אבל ככל שהנוף הולך ומשתנה והופך מדברי יותר – "החלה רוח הגבורה נוטשת אותה, ומראות שראתה בדמיונה הוציאו אנחה מפיה". ויקטוריה יורדת מן האוטובוס, עומדת על אדמת החול היבשה, היובש מכה בגרונה . היא מתבוננת בנוף כמי שהגיע לארץ זרה ושואלת את עצמה "איך אפשר לעזוב את אויר ירושלים הטהור והריה היפים ולבוא הנה?" בעצם השאלה היא כיצד יכלה רבקה לעזוב את משפחתה ולהגיע למקום זר כל כך, צחיח ומנוכר.

הבעיה המרכזית המוצבת:  המעשה ה"נורא" של הבת הסוררת ותגובת האם.

מהן הציפיות שלנו העולות מן האקספוזיציה? אנו רוצים לראות האם ויקטוריה תחזיר את רבקה הביתה, כיצד תראה הפגישה ביניהן וכיצד תסתיים.

שם הסיפור "תפוחים מן המדבר"  איננו ברור. קשה לשער מהם התפוחים שגדלים במדבר, הרי מדבר הוא מקום שתפוחים אינם גדלים בו. לאחר קריאת האקספוזיציה אפשר לנסות להבין את שם הסיפור ולקשרו למעשה של רבקה. כשם שרבקה נמצאת במדבר, שהוא איננו בית גידולה הטבעי, כך אולי נמצא בו גם תפוחים. הקשר בין שם הסיפור ובין עלילתו ילך ויתבהר במהלך העלילה.

עלילת הסיפור "תפוחים מן המדבר"  – התהליך שויקטוריה עוברת בעקבות המפגש עם רבקה

המפגש הראשון

מן המפגש הראשון ויקטוריה מבינה באינסטינקט האימהי שלה שטוב לרבקה, שהיא מאושרת ושהיא הגיעה להגשמה עצמית. רבקה העכשווית , השלמה עם עצמה, הבטוחה בעצמה מבחינה רגשית איננה אותה רבקה שהיתה בירושלים "כאיש המחופש בבגדי אשה".

תחושותיה של ויקטוריה הן בעיקר בלבול ומבוכה. היא פסיבית לחלוטין ונותנת לדובי ולרבקה לטפל בה כמו בתינוקת. אך למרות הבלבול היא מבינה היטב שטוב לרבקה. המפגש מהווה נקודת מפנה אצל ויקטוריה. עד אז היא היתה שבויה בתפישה דתית מוגבלת, מושפעת ממוסכמות החברה שבה גדלה ובה גידלה את ילדיה. המפגש עם רבקה משנה את נקודת המבט שלה.

הדיאלוג עם רבקה

רבקה מאלצת את ויקטוריה להתבונן באמת המרה של חייה: היא מעולם לא אהבה את בעלה והוא מעולם לא אהב אותה. רבקה אינה מוכנה לחיות חיים שאין בהם אהבה ולהתפשר על שידוך כפי שעשתה ויקטוריה.

ויקטוריה נזכרת באהוב נעוריה ומבינה את ההחמצה הגדולה של חייה.

המספרת טרחה להזכיר לנו מראש, שויקטוריה בנתה לעצמה חומת מגן מפני כאב הזכרונות. היא מתארת זאת בצורה מטאפורית. ליבה של ויקטוריה היה מוכה שממה במשך שנים רבות. המפגש עם רבקה והמפגש עם דובי, אולי גם המעבר מתוך חומות ירושלים, כלומר מתוך חומותיה של החברה החרדית, אל הקיבוץ שבמדבר גורמים לה להסרת מחסומי הרגש והזיכרון ולהזכר  באהוב נעוריה משה בן אלקיים הצורף. היא החמיצה את האפשרות לממש את אהבתה משום שלא רצתה לצער את אביה, שרצה תלמיד חכם כחתן. ויקטוריה לא העזה לצאת כנגד המוסכמות החברתיות ושלמה על כך בהחמצה הגדולה של חיה  – חיים ללא רגש.

הזיכרון מתעורר בה גם בעקבות דבריו של דובי על התפוחים. דובי מגדל זרעים מיוחדים של תפוחים שנשלחו אליו ממדבריות נבדה שבאמריקה. הוא מגדל אותם בתנאים מיוחדים, בתוך פחיות של זבל, והם מניבים פרות כפרות גן העדן. ויקטוריה מבינה את המשמעות הסמלית של דבריו  –  בטיפול נכון, בתנאים הולמים, יניב העץ את הפרות הטובים ביותר גם מחוץ לסביבתו בטבעית. גם רבקה בטיפול במסור והנכון של דובי מניבה פרות אחרים, טובים בהרבה מאלה שיכלה להניב לו נשארה בירושלים, בית גידולה הטבעי.

החלום של ויקטוריה

ויקטוריה עולה על משכבה בלב כבד. אין היא יודעת כיצד תתמודד עם הגילויים החדשים על ביתה ועל חייה שלה. "וחלום חלמה בלילה. בחלומה איש ניגש אל וילונות לבנים והיא רואה אותו מגבו. מסיט האיש את הוילון ועצי גן העדן לפניו: עץ החיים ועץ הדעת. ועצים  נחמדי מראה נתונים בפחיות של זבל אורגני. ניגש האיש אל עץ התפוחים, כמניין עליו פריו, והפרי נושר ומתגלגל לתוך כפותיו, ולפתע קטן הפרי ויהי לגלעינים. מסתכלת ויקטוריה ורואה: אבנים טובות וזהב וכסף חפונים בין אצבעותיו הלבנות. ולפתע הפך האיש פניו ומשה אלקיים בן הצורף היה ושערו להבה".

החלום  מהימן ביותר, הוא משקף את תת-ההכרה, כלומר את האמת הפנימית של האדם. החלום הוא הפנמה נוספת של התהליך, של התובנה של ויקטוריה.

יש לשים לב למספר אלמנטים בחלום:

  1. עצי גן העדן, עץ החיים ועץ הדעת, אשר גדלים בתוך פחיות של זבל אורגני. עליהם גדלים תפוחים רבים. מספר התפוחים הוא כמספר העלים. עצים אלו מסמלים את הפיתוי, מסמלים ארוטיקה. הכמות הרבה של הפרי מסמלת את התנובה הרבה של האהבה. זוהי אהבתם של דובי ורבקה.
  2. התפוחים הופכים לגלעינים, ואחר-כך מלאות ידיו של הגבר בזהב ובאבנים טובות. הזהב והאבנים מסמלים את משה אלקיים בן הצורף, אהוב נעוריה של ויקטוריה. התפוחים ההופכים לגלעינים משקפים את הקשר בין אהבתה של הבת לבין אהבתה של האם.
  3. כשהגבר הופך את פניו – פניו פני משה אלקיים ושערו להבה כשערו של דובי. הגבר בחלומה של ויקטוריה הוא שילוב בין אהבת חייה המוחמצת של ויקטוריה ובין האהבה המוגשמת של בתה.

לסיכום, החלום מציין את הקשר שקושרת ויקטוריה בין אהבתה לבין אהבת בתה. האהבה שויקטוריה החמיצה תתקיים באמצעות הבת. החלום מצביע על ההשלמה של ויקטוריה עם המצב, על ההחלטה  להשאיר את בתה בקיבוץ ולא לנסות להחזיר אותה הביתה גם מפני טובתה של רבקה, וגם מפני שבעצם רבקה מגשימה את האהבה שויקטוריה מעולם לא הצליחה לממש.

החזרה הביתה

ויקטוריה חוזרת הביתה ושוב חושבת מחשבות. גם הפעם הלך הרוח שלה משתנה בעקבות השינוי שחל  בנוף. כל עוד מופיע הנוף המדברי לנגד עיניה, היא חסרת ביטחון, חסרת עצה ותושיה, ולכן איננה יודעת כיצד תוכל להסביר לבעלה ולאחותה, שלא חוו אבהב מעולם את אהבתם של דובי ושל רבקה.

כשמשתנה הנוף, ושוב הופך להיות הנוף הירושלמי ההררי והמוכר, ויקטוריה מוצאת עצה: לאחותה היא תספר את האמת – רבקה מאושרת משום ששוב אינה הכבשה השחורה במשפחה, רבקה מצאה את עצמה. לבעלה היא תגיש את התפוחים מן המדבר בדבש. הגשת התפוחים בדבש מסמלת את הפיתוי בערמה, ויקטוריה תערים על בעלה ותספר לו שהכל בסדר אצל רבקה. הדבש גם ימתיק את הגלולה המרה, שהיא העובדה שרבקה תמשיך לחיות בקיבוץ החילוני, ולכאורה תמיט קלון על משפחתה. עצם העובדה, שבעלה של ויקטוריה יאכל מן התפוחים, יש בו כדי לקשור אותו בלי ידיעתו לאהבתם של דובי ורבקה.

מוטיב התפוח

התפוח מופיע בסיפור "תפוחים מן המדבר" כמוטיב חוזר. הוא מופיע כבר בכותרת: "תפוחים מן המדבר", והוא מהווה רמז מקדם על כך שויקטוריה תביא משהו חדש ויוצא דופן מן המדבר., מקום בו נמצאת בתה. התפוחים מסמלים ארוטיקה, ומזכירים את הפרי שבאמצעותו פתתה חוה את אדם.

בדרך למדבר אוכלת ויקטוריה תפוח שלבו רע. והוא משקף את רגשותיה השליליים כלפי בתה וכלפי דובי.

דובי מספר לויקטוריה על זן מיוחד של תפוחים שהוא מטפח ומגדל בתנאים מיוחדים במדבר. והם מצמיחים פרות כפרות גן העדן. סיפור זה משקף את תפקידו של דובי בשינויים שחלו ברבקה. בעקבות טיפולו המסור, בעקבות "פרי עץ הדעת" שאותו נתן לרבקה, חל בה השינוי המפתיע. והיא הפכה מנערה בלתי רצויה בביתה, בלתי מוערכת , לאשה גאה בעצמה מסופקת ומאושרת.

התפוחים מופיעים גם בחלומה של ויקטוריה, שם הם הופכים לגלעינים, ומסמלים בכך את היפוך התפקידים שנוצר בין האם ובין הבת.

בשובה מן הקיבוץ אל המדבר, ויקטוריה לוקחת עמה תפוחים קשים וטובים, תפוחים מן המדבר. היא מתכננת להגיש אותם בצרוף דבש לבעלה, כדי לפתות אותו ולהסיח את דעתו מן האמת על רבקה ומן העובדה שהיא נכשלה ולא תביא את רבקה הביתה.

ביקורת חברתית בסיפור תפוחים מן המדבר

הסיפור "תפוחים מן המדבר" מבקר את החברה החרדית, שעולמה צר ולעתים עויין. זהו עולם אשר כופה את חוקיו ומסגרותיו על הפרט. החברה החרדית היא חברה שמרנית וסגורה, הנוהגת במנהג השידוכין כדי להקים משפחה. השידוכים נעשים על פי ייחוס, מעמד, מצב משפחתי ולמדנותו של החתן. לאושרו של הפרט, למאוייו ולאהבתו אין כל חשיבות בחברה שכזו.

חזרה אל: סיכומים בספרותפרק הסיפור הקצר

עוד דברים מעניינים:

יהדות ותרבות המחלוקת

האם האמונה של היהדות באמת אחת היא האמונה שכדי להגיע אליה צריך לעמת בין אמיתות מנוגדות? על תרבות של מחלוקת מאברהם אבינו עד חכמי ימינו