המאמר מראה כי התקשורת לא ממלאת את תפקידה ככלב השמירה של הדמוקרטיה.
האירוע חל בחג השבועות 1990. חה"י מגלה סירה עם פלשתינאים שמסיירת בחוף געש. בשעה 19:00 מתוודעים הפלשתינאים כי צריכה להגיע סירה נוספת בכדי לבצע פיגוע בישראל. הסירה מגיעה ויורדים 11 מחבלים לחוף ניצנים. בסופו של דבר צה"ל והמשטרה מכניעים אותם.
רק יום למחרת, מודיע דו"צ על סיקול של פיגוע.
התקשורת העדיפה להתעלם ממספר מחדלים שביצע צה"ל והתמקדה בהרואיות של צה"ל וביכולתם לסכל את הפיגוע. ההדגשה של התקשורת הייתה ההצלחה והצגת ישראל שוב כקורבן, צה"ל והממשלה כמושיעים ומגנים.
התקשורת השמשה באסטרטגיית מיסגור:
- ציטוט ישיר של הודעות צה"ל: "צה"ל הצליח לסכל"
- התמקדות בניצחון והתעלמות ממחדלים.
- בראיון של הרמטכ"ל הוא החליט להתמקד במספר פרטים והחליט להתעלם מהמחדלים שקרו, ובהמשך ישיר התקשורת דיווחה כמו הרמטכ"ל לגבי האירוע.
- כשעדי ראייה דיברו בנושא האירוע, הוצגו רק הקטעים שמתארים מה קרה ולא איך קרה. העדים צורפו והיו לחלק מהניצחון למרות שהייתה סכנה ממשית לחייהם.
- האירוע הוצג כאחד האירועים שישראל היא קורבן
- הכוח הצבאי של צה"ל הוצג כמגן על העם היהודי (מיתוס מימי היישוב)
כל אלה אמנם הרגיעו את האזרחים, אך מנעו מהם פרטים חשובים.
הערות:
*כוונת החוקרים היא לא שהעיתונאי צריך להיות אובייקטיבי, אלא צריך לספק ביקורת ולהיות אנטי-ממסדי, להציג מחדלים בכדי שילמדו לבאות ויפיקו לקחים.
*האירוע מהווה הוכחה שהתקשורת מעדיפה לחגוג ניצחונות ולהיות חלק מהם במקום לבקר.
*התקשורת מושפעת מהממשלה לא בגלל שת"פ ביניהן. התקשורת נכנעה מרצון לממשלה.
*התקשורת במקרה זה, יכלה להתמקד במיסגור אחר, ולהציג את מחדלי הצבא.
חזרה אל: סיכומי מאמרים בתקשורת
