תעמולה במלחמת העולם השנייה – סיכום

השאלה המרכזית במחקר מאז שנות ה 80 הוא השאלה האם אפשר להשוות בין התעמולה של המשטרים הטוטליטריים לבין התעמולה של המדינות הדמוקרטיות במלחמת העולם השנייה. להלן נשווה בין תעמולה שהופנתה לנשים בצרפת של וישי, לעומת התעמולה הבריטית.

מהי תעמולה? לפי ריצ'רד טיילור – ניסיון להשפיע ולבצע מניפולציה.

בדרך כלל "תעמולה" נתפסת באופן שלילי, כאשר אנו רוצים להשתמש במונח חיובי אנו משתמשים ב"הסברה" (Propoganda – Information). המקור של המילה פרופגנדה קשור להפצת הנצרות במאה ה 17 – מי שתבע אותו היה האפיפיור דאז גרגוריוס ה 15. בהמשך המושג יצא מהתחום הדתי לתחום הפוליטי ואפילו המסחרי (פרסומות). עד מלחמת העולם הראשונה זה היה מונח נייטרלי. במלחמה הגדולה הממשלות החלו להתייחס לדעת הקהל הציבורית באמצעות עיתונות, כרוזים, פליירים וכו'. בעקבות אורכה ומחירה הכואב של המלחמה המילה הזו קיבלה קונוטציה שלילית במדינות הדמוקרטיות, ולכן שינו את השם. גורם נוסף שהמריץ את התעמולה היה התפתחות תקשורת ההמונים.

למה מדינות דמוקרטיות משתמשות בתעמולה? לחנך את העם לערכים כמו היגיינה, חיסונים, חיסכון במים, תזונה נכונה וכו'. זה איזשהו צורך להעביר דרכי התנהגות שהמדינה רוצה לעודד בדרכים מסויימות. בזמן שלום תעמולה היא פחות אינטנסיבית, ובד"כ קשורים לנושאים פוליטיים או חינוכיים. בזמן מלחמה תעמולה היא אינטנסיבית יותר ויש לה מטרות שונות: הצדקת המלחמה, קריאה להקרבה, שמירה על מורל, פגיעה במורל של האוייב, קניית אג"ח, חסכון, ניסיון להציג את האוייב באור שלילי. אלו הם יעדים משותפים לכל מדינה לוחמת, ולכן יש טעם להשוואה בין המדינות השונות, ללא קשר לשאלה האם התעמולה הזו היתה חיובית או שלילית מבחינה מוסרית.

במלחמת העולם השניה השתמשו בקולנוע וביומני החדשות, בכוכבים ואפילו בדמויות מצויירות. זהו ניסיון להפוך את המלחמה למשהו יותר זוהר וגם יותר מוכר. בד"כ יחד עם המידע הגיעה גם צנזורה. הכרזה של "המדינה זקוקה לך!" התחילה ממלחמת העולם השנייה.

במדינות טוטליטריות התעמולה היתה הרבה יותר ממוסדת ומאורגנת. במדינות אלה הניסיון לפקח על דעת הקהל היה הרבה יותר מובהק ומאורגן. בסוף שנות ה 70 החלו לחקור גם את התעמולה במדינות הדמוקרטיות, ולכן נפתח פתח להשוואה בין התעמולות השונות. אחת הביקורות לגבי ההשוואה היא שהמטרות של המדינות הן כל כך שונות שאי אפשר להשוות ביניהן. אך אם מפרידים בין המטרות לבין התעמולה עצמה, אפשר לעשות השוואה כזו. בזמן מלחמה, מדינה דמוקרטית מאמצת לא מעט מאפיינים, שמאפשרים לחברה לקבל תעמולה בצורה טובה יותר.

כרזות בריטיות בהן מופיעות נשים: מפחידים את החיילים מנשים (זונות) שמפיצות מחלות מין; מתריאים מפני פטפטנות נשית שעלולה לסכן את בטחון המידע. כרזות אחרות קוראות להשקיע באג"ח כדי להרחיק את הסכנה היפנית מהבית. יש פה דמוניזציה של האוייב היפני, ובנוסף הפניה לרגשות הקמאיים ביותר – הרצון להגן על הבית, על הנשים, הפחד של הגברים מאונס של הנשים / הבנות. מסר נוסף מעודד את הנשים לקחת חלק במאמץ המלחמתי: בעבודה, גיוס לצבא לתפקידים לא קרביים (מוצגת יותר כשווה לגבר).

התעמולה של וישי: "קל יותר לחסוך כשהאישה נשארת בבית"; יום האם: משפחה של 4 ילדים (ניסיון לעודד ילודה).

אנחנו רואים שלעיתים יש מסרים סותרים בתעמולה (לפחות הבריטית) לגבי הדרך שבה רואים את האישה (מצד אחד פטפטנית שמפיצה מחלות מין, מצד שני מתגייסת לצבא, עובדת במפעלים, שולחת את הגברים לקרב וכו').

בזמן מלחמת העולם השנייה רואים שימוש בדמויות של דיסני בתעמולה אמריקאית מצד אחד ובתעמולה אנטי אמריקאית של וישי מנגד.

 

חזרה אל: היסטוריה של מלחמת העולם השנייה

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: