תקציר פרקי "פנים אחרות" של ש"י עגנון
ראו כאן את סיכום וניתוח "פנים אחרות" של עגנון. תוכלו להעזר גם בניתוח הדמויות בסיפור.
חלק ראשון
הסיפור "פנים אחרות" מתחיל דרך תיאור סינקדוכי ) הפרט מייצג את הכלל) של עיני טוני, כלומר העיניים שלה מייצגות את כל האישיות שלה ואת כולה. העיניים לחות ורטובות מבכי, דבר המעיד על תוגה,עצב ומלנכוליה בחייה של טוני. היא יוצאת מבית המשפט עם גט בידה, ובחוץ מחכים לה שני
גברים שמעוניינים בה מיד עם גירושה מבעלה. הם אורבים לה ומעוניינים ליהנות איתה הנאות מפוקפקות שקשורות לתאוות יצרים ומיניות. שני הגברים הם דמויות קומיות וגרוטסקיות, הם בעלי תאווה מינית ואינם מבינים לכאבה של טוני בדבר גירושה מבעלה. הם טיפוסים קלי דעת שדואגים להנאתם השטחית והאגואיסטית. קיים ניגוד חריף בין שמחת הגברים לעצבותה של טוני.
הסטואציה המתארת את טוני הפוגשת את שני מחזריה מלמדת אותנו רבות על הדמויות המעורבות.
תאורה של טוני מעורר אמפטיה בעוד ששני מחזריה מעוררים דחיה. העובדה שמצויים שני מחזרים מלמדת שהיא אינה מאוהבת באף אחד משניהם. הם מנסים לכפות עצמם עליה – תופסים את ידיה בלי לשאול לדעתה ומתכוונים ללכת איתה משם אבל היא מוציאה את ידיה כדי לנגב את עיניה הלחות.
מתוך הניגוד בין טוני למחזריה מסתברת עמקותה (שמסתברת מעצבותה) לעומת שטחיותם (העליצות שבה הם מקבלים את הטראגדיה שלה) מתוך מערך היחסים בינהם אנחנו לומדים על טוני שהיא אשת חברה רבת מחזרים.
הופעתו של מיכאל הרטמן מוצגת בניגוד להוויה הזו:
בעלה לשעבר של טוני המכונה הרטמן יוצא אף הוא מבית המשפט ופונה אל האפלה (סמל לאי- וודאות, תחושת חוסר אונים וכדומה). הוא נראה עצוב ומודאג מכך שאשתו לשעבר מסתובבת
בחברת הגברים הללו, ניתן לראות שהיא עדיין חשובה לו וכי הוא אוהב אותה, אך מתקשה
להביע את רגשותיו ואת מחשבותיו. הוא אינו מעיז להגיד בקול רם את המילה- גירושין
ומתקשה לעכל את העובדה כי טוני כבר איננה אשתו. הוא אינו מגולח,
אינו לבוש יפה וכדומה. ההזנחה החיצונית מעידה על ההזנחה הפנימית של אהבתם.
– הרטמן הוא הגיבור ביצירה והדמות העגולה שיש בה כמה ממדים ותכונות אופי שעוברים
שינויים במהלך העלילה. הוא מתגלה כאדם עם שתי פנים- רגיש ואוהב מול אדם קשה וקשוח.
לעומתו, טוני היא דמות נשית רכה, אמיתית ורגישה, היא תלויה בדמותו של הגבר ובפרנסתו.
הרטמן מתואר לפרטי פרטים הן מבחוץ והן מבפנים, ואילו טוני מתוארת מבחוץ בלבד, היא מוצגת כאישה אידיאלית שאינה ניתנת להשגה.
מיכאל הרטמן מוצג מתוך ניגוד בינו לבין מחזרי אשתו – גמלוניותו לעומת קלילותם של המחזרים. עיניו הקשות לעומת עליצותם. הוא יוצא אל אור היום כאילו היה אפילה. מתוך הניגוד הזה נרמזת לנו גם הסיבה לגט – השוני שבין עולמו של טוני לעולמו של מיכאל. יחד עם זה מסתברת גם עליונותו של מיכאל על המחזרים (שמתחזקת מאוחר יותר כאשר הוא מביע במפורש את דעתו עליהם וטוני מקבלת את הדעה הזו). ואכן, טוני בוחרת ללכת עם מיכאל ולא עם מחזריה. הבחירה הזו מועברת גם מתוך הדרך שבה מציג הספר את הרטמן וטוני בסצינה שבה הוא מבקש ממנה לבוא איתו: גולמנותו לעומת חינניותה והטון של בקשת חסד אחרון שנילווה לדבריו.
- לאחר היציאה מבית המשפט, הרטמן וטוני מתחילים מסע פיזי ומסע נפשישל גילוי רגשותיהם ויחסם האמיתי אחד כלפי השני. ההשלכות של הגירושין עדיין אינןמובנות במפורש וישנה תחושה
של חוסר וודאות לגבי העתיד. ישנו תיאור רחב של תחושות הבלבול והמבוכה של בני הזוג,
תוך הצגת רמזים רבים לסיבת הגירושין שלהם ולכך שיש ביניהם עדיין רגשות כלשהם.
– מצב רוחו העכור של הרטמן בא לידי ביטוי בנוף מסביב במהלך המסע שלו עם טוני;
החלונות הסגורים שמבטאים זרות וניכור, בדומה לתחושותיו האמיתיים של הרטמן.
לאחר הליכה ארוכה של שתיקה, הרטמן לקח את היוזמה לידיו והחל לשוחח עם טוני,
הוא חש מבוכה ובלבול, אך טוני אינה אדישה כלפיו ומשתדלת להקשיב ולהבין אותו.
טוני מרגישה שהרטמן חושב על שתי הבנות שלהם שנלקחו על ידי דודתה של טוני אל הכפר.
הבת הבכורה חשה כי ההורים מסוכסכים, והרטמן מרגיש כי היא מאשימה אותו בפירוק
של הבית ושל ההרמוניה המשפחתית.
הילדה הקטנה שרצתה למכור לבני הזוג פרחים, הייתה זקוקה ליחס חם ואנושי,
יחס שרק טוני כאישה רגישה יכלה להעניק לה. לעומתה, הרטמן התייחס אל הילדה הקטנה
כמו שסוחר מתייחס לסחורתו, הוא נותן לה כסף ולא לוקח את הפרחים מידה. במקומו, טוני לוקחת את הפרחים ומדברת אל הילדה בנועם וברכות. בסיטואציה זו ישנו הרמז לסיבת
הגירושין של הרטמן וטוני- הההתמקדות של הרטמן בעסקים. בעקבותיהם, הרטמן הפריד
בין חיי העבודה לחיי המשפחה ובכך הוא הפריד בינו (איש העסקים) לבין אשתו (משפחה)
הבית של הרטמן הפך להיות כסניף לעסקים שלו, הוא חשב עליהם כל הזמן ולא שיתף
את אשתו בצרות שלו. הוא הרחיק את מאשתו ואז החל לקנאות לה ושקע בעולם דכאוני שבו הוא חש בודד, עזוב ומתוסכל.
בסצינה הזו ישנה אירוניה שבאה לידי ביטוי בכך שהרטמן פתח את לבו בפני טוני, אך במקום לדבר דברי אהבה וחיבה, הוא מתחיל לדבר על העסקים שלו ועל כך שהוא הפסיד הרבה מאוד כסף
בשנים האחרונות. הרטמן מתקשה לדבר עם טוני על הרגשות שלו, הוא מתקשה לחלוק עמה
את הצער והכאב שבכישלונו האישי, כישלונו כמפרנס המשפחה ושומר על שלמות ושלום הבית. בשלב זה, חל תהליך ההתפתחות הפנימית של הגיבור על כך שהוא הבין שהוא לא צדק לאורך
כל הדרך. הוא קלט כי החיים אינם כל כך קשים כפי שתמיד היה נראה לו וכי ישנה אמת אחרת,
אמת שיכולה לחולל שינוי פנימי בתפיסת עולמו. הוא מתחיל לצאת מהאגוצנטריות שאפפה
אותו במשך הרבה זמן, אגוצנטריות שהתחלפה באהבה, רכות וחום. הוא חש כי הוא התאהב
מחדש בטוני וכי ייתכן והגירושין הייתה טעות עצומה.
טוני הבינה כי סיבת הגירושין האמיתית היא עסקיו הכושלים של הרטמן שגרמו לו להיות אטום, קר ומסוגר. היא החלה להיזכר בכל אותן השנים הקשות שהיא רצתה לעמוד לצדו, אך הוא דחה אותה מעל פניו. למרות כעסה, היא עדיין מתנהגת אליו ברכות ובטוב לב, כשתוך כדי כך היא מנסה לתת לו תחושה של בטחון עצמי ויציבות.
הרטמן מתואר כאדם קשה- יום שבנה את כל מה שיש לו לבד בעבודת פרך קשה ומייגעת. בצעירותו, הרטמן סבר כי ברגע שהוא יתחתן ויקים משפחה, החיים שלו יהיו קלים יותר
והוא לא יהיה בודד ועזוב. היה לו אידיאל של המשפחה המושלמת, לכן טוני היוותה בשבילו
כאמצעי למימוש האידיאל שלו, אך לא ברור אם הוא אהב אותה באמת. לאחר הגירושין,
להרטמן אין לאן לחזור, התא המשפחתי שלו נשבר והוא אינו מחובר רגשית יותר למשפחתו,
כיוון שבבית הוא היה רגיל לחשוב על העסקים שלו.
ההתרחשויות המתוארות כאן משמשות במשולב להעברת מידע אקספוזיציוני ולהארה של מצבם הפסיכולוגי של שני הגיבורים בהווה הסיפורי:
בתחילה הם עומדים זה מול זה ושותקים ונזכרים בגט. כך מעוצב הבלבול שלהם, העובדה שרק
עכשיו הם מודעים למצבם החדש. אין להם לאן ללכת – – כי אין "הביתה". אולם, בכל זאת, הם רוצים להיות ביחד והם פותחים בשיחה סתמית. דרך השיחה הסתמית מובעת קרבת הנפשות שבינהם שכן טוני מבינה את הדברים שעומדים מאחורי הדבר הסתמי של מיכאל לזה נוסף גם הפרט, השולי לכאורה, ששמו הפרטי של הרטמן נודע לראשונה לנמען מפיה של טוני שפונה להרטמן בשמו הפרטי. אבל, במקביל, מתואר גם הקמט החדש של טוני שמבהיר את נוראותם של הימים שלפני הגט. נוראות זו מודגשת גם ע"י כך שטוני מתייחסת במחשבתה לבנות שלהם כאל "בנותיו", קרי זרות וקרבה משחקים בערבוביה.
ערבוביה זו מסתברת גם דרך פרישת המידע בדבר הסיבות לגט שמתוארת במקביל לזה שעתה, לאחר הגרושין ומתוך חיפוש מבוהל אחר נושאים לשיחה, הרטמו מדבר לראשונה עם אשתו על עסקיו – קרי המידע בדבר הסיבות לגט וההבנה שהגט היה מיותר מוצגים במעורב.
חלק שני:
החלק השני של "פנים אחרות" מתאר את השתנות מערכת היחסים ואת התמדתו של הקרע בדרכים סמבוליסטיות – דרך סמלים ומוטיבים חוזרים.
החלק השני של סיפורו של עגנון מתרחש כולו במה שנראה כחלום, במציאות שהיא ספק מציאות ספק הזיה. טוני ומיכאל יוצאים אל הכפר משום שאינם יודעים לאן ללכת. מבוכתם מובילה אותם אל הטבע, אל החלום ואל האמת שמתחת לפני השטח. שכן זהו אינו טבע סתם, זהו טבע המצוי בין שינה ליקיצה, בו מספרים חלומות, בו נזכרים בזכרונות ילדות יפים וחלומים, בו אדם רואה דברים שהממשות שלהם אינה ברורה – איש גבוה עם פנס, נערה שאין רואים אותה בשל האפלה אבל בכל זאת מייחסים לה תכונות גופניות, מקום בו הגיבורים משוטטים ללא תכלית ברורה בין שדות, ליד נחל ובו הם פוגשים שוב ושוב זוג אוהבים צעירים, פונדק המקושר לברבורים אבוסים, שהוא מזונם של הצדיקים בגן עדן ותלויים בו פנסים בצורת אגסים ותפוחים והוא האור המתעתע בתוך האפילה.
לכל הדברים הללו יש משמעות סמלית הם באים לצייר את נפשו של הרטמן ואת השינוי שהוא עובר. הגט זיעזע את הרטמן הוציא אותו מתוך עולמו החומרני. הוא העיר בו את האהבה מתוך כך הביא אותו למודעות לעצמו, לאהבתו ולעולמה של טוני – כל פרטי עולם הטבע החלום ניתנים לקישור למגמות נוגדות של התקרבות והתרחקות: הרטמן נוגע בצילה של טוני ולא בטוני עצמה. הרטמן אינו רואה את האיש הגבוה עם הפנס שטוני רואה, הוא אינו רואה את הגחלילית שטוני רואה, בסופו של הסיפור הוא מופרד ממנה והוא אינו מסוגל ללכת לברר מדוע היא משמיעה קול. אולם, מאידך, הוא קונה לה את הפרחים שהיא אוהבת, הוא מצליח להבין אותה גם בלי שהיא מדברת – הוא מבין שקר לה ושהיא עייפה למרות שהיא אינה אומרת זאת במילים מפורשות והאנלוגיה בין שניהם לבין זוג האוהבים ששב ומופיע לידם מסמל אפשרות לקרבה.
הספור אינו מביא את השניים לנגיעה של ממש הוא מסתיים במצב של פרידה (אם כי מלותיו האחרונות של הסיפור, כאשר מיכאל נרדם מדבר על "עולם החלומות שאין כל מחיצה מפסקת בינהם") אולם שני פרטים המופיעים לקראת סופו של הספור מרמזים שהשניים עתידים לשוב זה אל זה: חלומו של הרטמן ועניין התלולית והנפילה ממנה.
להלן נפרט את ההתרחשות של חלק זה ונרחיב בהתייחסות לחלום ולנפילה מן התלולית ולמשמעותם.
– הדרך הפיזית שהרטמן וטוני עוברים מסמלת את הדרך הנפשית שלהם, מרחב הזמן
הוא המרחב של הנפש. בחלק זה ישנה התייחסות רחבה לחושים- חוש ריח, חוש ראייה
שמבוססת על ספר שיר השירים. היחס של הרטמן לטוני הוא כאילו הם נפגשו לראשונה,
הם כביכול נמצאים בתהליך ההכרות הראשוני. הפריחה של הטבע אנלוגית לפריחת האהבה
בין הרטמן לטוני, והזוג הצעיר אנלוגי אף הוא להרטמן וטוני, כך שנוצרת אווירה סמויה
של ארוטיקה, רומנטיקה ומאווים מיניים. ברגע זה, הרטמן הפך להיות בעיניה של טוני-
למיכאל (המלאך), היא מביטה בטבעת הנישואין שלה ומבטה תוהה על עתיד הקשר ביניהם.
– היציאה של הרטמן וטוני מהאזור המיושב אל הטבע, פותחת את נשמתם ומאפשרת לשניהם לעשות חשבון נפש. הויכוח שלהם אודות שני הגברים, קוטע את רצף העלילה, אך יחד עם זאת, הרטמן מבין שטוני אינה מעוניינת בהם וייתכן כי היא עדיין מעוניינת בו ואוהבת אותו.
התקשורת בין הרטמן לטוני, היא פחות מילולית ויותר מוחשית, הם מנסים לשקם ולשחזר
מערכת יחסים על ידי ההבנה הפנימית האחד את השני.
הילד הקטן שעובר עם הגפרור הדולק, מחזיר את הרטמן אל העבר- שימוש בטכניקה רטרוספקטיבית ומזכיר לו תחושות של חום ואהבה שהיה רגיל לחוש אותם בימי ילדותו.
מוטיב האור בא לידי ביטוי גם בהליכתם של הרטמן וטוני אל האור- פונדק, למרות שטוני
הייתה בטוחה שזו גחלילית בקצה הדרך.
פרק שלישי
בפרק השלישי של "פנים אחרות" של עגנון מסופר על שהייתם של הרטמן וטוני בפונדק. לפי התנ"ך, גבר ואישה שהתגרשו, ולאחר מכן הם ישנים יחדיו בפונדק, כאילו הם לא התגרשו מעולם. זהו רמז לכך שהנישואין של הרטמן וטוני לא הסתיימו באמת וכי הם עדיין אוהבים אחד את השני.
בישיבתם לאכול את הארוחה בחוץ, הרטמן מתחשב בטוני ושואל אותה היכן היא רוצה לשבת, מה היא רוצה לאכול וכדומה. הוא מגלה כלפיה יחס של אכפתיות, חום ומחויבות. הוא נפתח לפניה ומאזין יחד עמה לקולה של הציפור ולשקט של הטבע מסביב.
– ישנה הקבלה בין מערכת היחסים של הרטמן וטוני לבין הארוחה שלהם, לשניהם הם מקדישים את תשומת הלב המלאה. בזמן הארוחה, הרטמן הבין את המשמעות של הנישואין ואת התקשורת האמיתית שצריכה להיות בין שני בני הזוג, אך יחד עם זאת הוא נשאר באופיו אדם קשה- יום שחושב על עסקים ועל כסף.
– גן הפירות מחוץ לפונדק הוא הזכר לגן העדן מהתנ"ך, מקום של יצרים ומיניות. גם המלצרית
האדמונית והשזיפים שהיא החזיקה בידה, תורמים לאווירה הארוטית והמינית שנוצרת סביב שהותם של הרטמן וטוני.
– הכוכבות (פרחים) הן מטונימיה לטוני, את שתיהן צריך להשקות מעט והן ישר פורחות= מתעוררות לחיים. לאחר הארוחה, האורות בגן כבים והרטמן וטוני נשארים באפלה, זהו הרמז להתדרדרות במערכת היחסים ביניהם.
– הנחל שהרטמן וטוני הולכים אליו לאחר הארוחה, מתואר משתי נקודות מבט שונות- מנקודת המבט של טוני ומנקודת המבט של הרטמן. טוני מתארת את הנחל בצורה עדינה, ואילו הרטמן מתאר את הנחל בצורה ארוטית, רמז לכך שהוא חושק בטוני.
חלומו של מיכאל הרטמן
– החלום שמסופר לטוני על ידי הרטמן, הוא חידוש במערכת היחסים שלהם וביטוי לקרבה. הרטמן פותח את לבו לפני טוני, הוא אינו רוצה לאבד את תשומת הלב שלה, כך שהוא חש מבוכה ולחץ ברגע אינטימי שכזה. החלום הוא שלב נוסף בשיקום מערכת היחסים של הרטמן וטוני,הוא מבטא את הקור ששרר בזוגיות שלהם ואת הריחוק הרב שהם חיו בו במשך שנים רבות.
– המוטיבים המרכזיים בחלום הם מוטיב הבית, נושא שמעסיק מאוד את הרטמן ומוטיב הראייה.
בחלום זיסנשטיין (מתוק- קטן) הוא נציגה החיובי של הילדות והוא היבט אחד לאישיות של הרטמן. זיסנשטיין שבא לחפש דירה והרטמן עוזר לו בחיפושיו, מחליף תפקידים עם הרטמן, כך שהרטמן הוא זה שמחפש את הדירה (ביטוי לגירושין שלו מטוני ולפירוק התא המשפחתי שלו) הדירה שהרטמן נכנס לתוכה, יש בה תנור בחדר השינה, אך אין בה תנור בחדר העבודה, התנור מסמל את התיחום שעשה הרטמן בין המשפחה= חדר שינה לבין העסקים= חדר עבודה.
החלום מסמל את הפחד של הרטמן מפני איבוד המשפחה והאהבה, זוהי נורת אזהרה להרטמן כי הגירושין שלו מטוני הם טעות חמורה בחייו. יחד עם זאת דמותה של בעלת הבית הארוטית וקישורה לטוני מבהיר לנו שקיימת אפשרות להתגברות על הקרע באמצעות חידוש האהבה לבעלת הבית המושכת שהיא טוני.
פרק רביעי
– החלק הרביעי של "פנים אחרות" הוא חלק ההתרה של העלילה. הרטמן וטוני חוזרים אל הפונדק מהטיול שלהם אל הנחל,הם מחפשים בפונדק מקום ללון, כאשר בעל הפונדק רואה בהם זוג אוהבים שמחפש מקלט אהבה למשך הלילה. הרטמן מאבד שליטה אל מול בעל הפונדק הזקן שמשכיב את שניהם בחדרים נפרדים, הוא מקבל את גזר דינו מבלי להתווכח ולהילחם עמו.
– חדרה של טוני בפונדק אפוף בסמליות- זר כלולות (סמל לנישואין), ראשי חזיר ואייל (סמל לשתי פניו של הרטמן). הרטמן נשאר בחדרו לבדו, הוא יוצא החוצה אל הגן, כאשר יציאתו מלווה במוטיב הנפילה של הערמונים. הוא מנסה להסיח את דעתן מעניין הגירושין על ידי היזכרות בילדות שלו וחשיבה על הטבע מסביב.
– התלולית היא סמל לפחד הנפילה ואיבוד השליטה של הרטמן. הפחד קיבל משמעות מוחשית על ידי הגירושין שלו מטוני ופירוקה של המשפחה. הפחד מהנפילה ומהכישלון, גדול יותר מנפילה עצמה אל תוך התהום. התלולית שהרטמן נפל ממנה בילדותו, שבה ומציפה את זכרונו- הנפילה גרמה לו להיפצע, אך אחריה הוא חש שהרע מכל כבר אחריו, הוא חש הקלה ומרגע. התלולית מסמלת קושי, מחסום, בעיה בעבר של הרטמן שלא באה לפתרונה, משהו שהשאיר בו צלקת למשך כל החיים, וגם התענגות מהנפילה שכן הנפילה הזו יכולה להיות פתח ללמידה עבור מיכאל על עצמו, על זוגתו ועל האהבה שבין שניהם.
