סיכום מאמר: מחקר ללא ענווה \ צבי בקרמן
סיכום זה הוא חלק מאסופת סיכומי המאמרים בשיטות מחקר איכותניות
לפי צבי בקרמן במאמרו "מחקר ללא ענווה" הבעיה של שיטת המחקר הכמותית אינה בגישה הכמותית עצמה אלא שבמדעי החברה ובתחום החינוך ההנחות שבבסיס הנתונים נשארות לרוב בלתי ידועות ולכן לא ניתן להעמידן לביקורת.
במדעי החברה ובמיוחד בחינוך עדיין עוסקים במחקר כמותי מסורתי. וגם אחרי 50 שנה של מחקר מערכות החינוך אינן פועלות כראוי(בקרמן היה חוקר חינוך דו לשוני). הוראס מאן 1796-1859 צפה שמערכת החינוך תביא לשוויון חברתי- לא קרה. צבי טוען שב"ס למעשה מונעים את השוויון. וההוכחה המחקרית להפך מכך היא רק תודות לשיטות המחקר הכמותיות המסורתיות שפיתוחן קשור לשאיפות פוליטיות של מדינת הלאום שמממשת את הלימוד האונברסלי. התפתחות טכניקות כמו סטטיסטיקה קשורות לתנאים הפוליטיים כלכליים באירופה של תחילת העידן המודרני. אם כך, יש לשאול מה בדיוק משמעותה של הזיקה? כיצד עשויים מדעי החברה לשרת אינטרסים פוליטיים? הפוזיטיביזם החברתי (אוגוסט קונט) גורס שידע אותנטי הוא ידע מדעי ותורה פילוסופית זו מסתדרת לא רע עם המדיניות של הבירוקרטיות המודרניות.
הנחות המחקר הכמותי- כל מתווה מחקרי מתבסס על הנחות מסוימות. במחקר הכמותי משתמשים בכלים כגון סקרים ודירוגים בכדי לעמוד על הקשר בין משתנים ולחזות דפוסים שונים. יש המאמינים שאפשר ליישם שיטות של איסוף נתונים כמותי בכל תחום ומשוכנעים שתמיד ניתן למצוא משתנים שמדידתם משקפת את הדברים לאשורם והם מניחים שאפשר לכמת שאלות הנוגעות לנפשו של האדם. אחרים מניחים שידע מדויק ניתן להשגה רק אם נמנעים מלספור דברים מסוימים. לפי הפרדיגמה הכמותית למשתנים יש מעמד של אובייקטיביות. אבל ההפשטה שבכימות מנתקת את הפעילויות והתנאים שמשפיעים אליהם מההקשר המיידי והרחב יותר שהן נוצרות ומתקיימות בתוכו. בגלל ההכללה שמאפיינת את המחקר הצרכים של היוקרתיות המודרניות באים לידי סיפוק. לא כל התנאים או ההתנסויות האנושיות שנחשבים רלוונטיים לחקירה הם אובייקטיבים. לכן צריך להעלות אותם לרמה חדשה של הפשטה. (שאלונים מצליחים לחשוף אמת שמשקפת את הפרט?). מהתרגול: שפע המחקרים לא מועיל ומשפר את המערכת, אלא, זהו כלי של כוח בכדי לשמר את הקיים. המחקר האיכותני יכול להגיע למסקנה מעמיקה יותר, הכמותני מוגבל לפרמטרים.
שיטת המחקר האיכותנית- המצדדים בשיטות המחקר האיכותניות טוענים שאנו מסוגלים להעריך ולפרש רק את מה שיכולנו להתנסות בו. זה מעוגן במסורת מדעית אמפירית (אמפיריקוס= התנסות) המשמעות העמוקה של ההתנסות היא חקירה בצורתה האיכותנית. לכן למעשה כל בנה"א הם חוקרים איכותניים, ופיתוח ביקורתי ושיטתי של הכישורים הללו יתרום להבנה טובה יותר של העולם. יש מעט מאפיינים לגישה. אחד הוא, שהחוקר ומערכת חושיו הוא כלי המחקר . לכן, יש ללמוד כיצד להשתמש בחושים (לא כשפי שהתרגלנו בדרך שמגבילה את ההתנסות) ואז נוכל להעריך נקודות מבט רחבות יותר מאלה שהורגלנו להם. יש פה עניין בדברים יומיומיים ובפירושים ומשמעויות שאנו משתמשים בהם בכדי להבין את המערכת המורכבת של הפעילויות בהם אנו עוסקים בכדי לנסות להבין את העולם. חוקרים איכותניים רוצים להכיר את העולם של מחקרם מקרוב, באופן אינטימי שמחייב מעורבות. הם בוחרים לשהות תקופה ארוכה במקום עצמו- גישה נטורליסטית הם אינם נוטים להתערב במצבים שהם צופים בהם אלא להיות קשובים להם ולתעדם באמצעים טכנולוגיים רבים. תיעוד זה אינו קל במיוחד בהתחשב בכך ששאלות המחקר אינם ספציפיות במיוחד. נותרת השאלה האם החוקר צריך רק לתעד או גם להסביר את הקשרים המתפתחים בתוכם ואת ההיסטוריה שלהם. דרישות אלה הופכות מחקר אתנוגרפי לבר ביצוע באופן חלקי בלבד ואנו צריכים להבין שזה כל מה שניתן להשיג בחקירה שעוסקת באנושיות. לשם ההישג החלקי משתמשים בתצפיות, איסוף של תיעוד ועריכת ראיונות, תוך שהייה רבה ככל הניתן באתר המחקר. אתנוגרפים נכנסים לשדה המחקר כשראשם עמוס תיאוריות, תפיסות מוקדמות ורעיונות מסביבתם והם צריך להשתדל להתנתק מאלו ולא לתת לזה להשפיע על הבנת והערכתם ביחס לתחום המחקר. התבונה האיכותנית תרה אחר חוקי הארגון, שמאפשרים לקטגוריות השונות להופיע כאילו היו נתונות מראש או טבעיות. מהתרגול: עבודה איכותנית מתבטאת העבודת שדה, שהייה בשטח, מחקר אנתרופולוגי- הוליסטי!
מקרה מבחן- צבי חוקר את בתי הספר המשולבים של פלסטינאים יהודים בישראל. לשם כך היה צריך להרגיל עצמו שלא לראות את הילדים כנושאי תוויות. משימתו היא להצביע על הפעילויות שגורמות לתוויות אלו להופיע. הקריטריונים לשיפוט העשייה האתנוגרפית קשורים לקוהרנטיות של הסיפור ולתובנות שניתן להפיק ממנו ולמידת השימושיות שלו. אתנוגרפיה חינוכית טובה צריכה לאפשר לקורא לזהות את העולם המתואר כאילו היו חיים בו, וגם להפתיע אותם בעושר פרטים שבלי התיאור היו נעלמים מעניהם. נלמד כבר מהמחקר בתחום האנתרופולוגיה שהמנטרה המודרנית של האינדיווידואליות היא כלי רב כוח שמשרת את האליטות הנוכחיות. ושהתרבות היא מיתוס ששומר אנשים במקומם "הנכון". הרעיון של הכרה תרבותית- יישומה של מדיניות רב תרבותית הוא תחליף זול לשינוי המבני שנחוץ באמת.
מהתרגול: בקרמן יוצא נגד המספרים ומביא דוגמא של מערכת החינוך הישראלית . מחקר כמותני לא יכול לפתור בעיות ולשפר את מע' החינוך אלא, משמש את מע' החינוך למטרותיה הנסתרות. מבחני אינטליגנציה מוטים בכוונה ולא מאפשרים הצלחה שווה. המחקר הכמותני מתבסס על הנחות שאינן בהכרח מתקיימות, בעיה יישומית, הסתמכות על אובייקטיביות שלשמה צריך להפשיט ולהכליל. בקרמן מציע שלשיטות המחקר האיכותניות יש תרומה למדעי החברה, הוא לא מושלם,ף אי אפשר לדעת הכול, אבל הכרות עמוקה עם נושא המחקר מקדמת הבנה עמוקה יותר והופך את המחקר יותר אמפירי מהכמותני (התנסות).
