הקולוניאליזם כפרויקט כלכלי

הקולוניאליזם האירופי – סיכום: הקולוניאליזם כפרויקט כלכלי

סיכום זה הינו חלק מסיכומי הקורס "הקולוניאליזם האירופי", חלק מאסופת הסיכומים במדעי המדינה.

המניע הכלכלי היה המניע המרכזי בהשתלטות הקולוניאלית גם אם נלוו אליו ברוב המקרים מניעים לאומיים או אסטרטגיים. גם במקרים בהם ההשתלטות הקולוניאלית לא נבעה מפיתוי כלכלי כלשהו, הרי שאחד הצעדים הראשונים לאחר השלטת הסדר באזור הנכבש היה לימוד התנאים הכלכליים המקומיים במטרה להבטיח ניצול יעיל של הפוטנציאל הכלכלי המקומי. על מנת לשלוט ולנצל את המשאבים המקומיים, הדבר הראשון שהאדם הלבן היה צריך לעשות זה ללמוד את התנאים הכלכליים המקומיים בתוך חברה: איזה מוצרים, איך המערכת של סחר חליפין עובדת, מה הערך של חלק מהמוצרים, מה היחסים הכלכליים בתוך החברה, האם יש פערים או אין, למה יש פערים, איך השיטה עובדת, איך המנגנון מקיים את עצמו, וכדומה. לכל חברה יש פרקטיקות נפרדות משל עצמה, פרקטיקות קיום. כשמדברים על חברות מסורתיות לפרקטיקות קיום אלה יש משמעות אדירה, הן לומדות לשרוד במקומות שבהן הן נמצאות. חברה שלומדת מה עושים במקרים של חורף, בצורת, אסונות ופגעי טבע- וכיצד מתמודדים עימם, איך בכל זאת מצליחים לנווט את הדרך בתוך סיטואציות כאלו במטרה לשרוד. לאורך כל התקופה הקולוניאלית לא הצליחו המעצמות השונות להפוך את הקולוניאליזם לעסק ריווחי. היו כמובן גורמים רבים שהרוויחו מהניצול הקולוניאלי, ואלה לא כללו כמובן את אוכלוסיית המשובות עצמן, אבל המעצמות הקולוניאליות לא הצליחו להגיע למצב שבו המושבות תממנה את עצמן ללא צורך בהשקעות מהמדינה השלטת. שר המושבות של צרפת בשנת 1931: "בעוד שבפינה קטנה של העולם באירופה הלבנה, הטבע ריכז את כוחות ההמצאה, אמצעי הקדמה והדינמיות של התקדמות המדעית הרי שרוב העושר הטבעי נכלא בטריטוריות של גזעים מפגרים שאינם יודעים כיצד להרוויח מכך בעצמם ועוד פחות מסוגלים לשחרר את העשור הזה למעגל רחב יותר שיספק את הצרכים ההולכים והגדלים של האנושות". קיימת הסכמה כללית על כך שבמושבות הטרופיות יש חומרי גלם ומשאבים טבעיים ההכרחיים לקדמה ולפיתוח, וכי הילידים המקומיים אינם מסוגלים לנצל ולפתח את העושר שהעניק להם הטבע. בשל חוסר יכולתם של המקומיים לנצל את משאביהם, על תושבי אירופה מוטלת החובה לספק את הטכניקות והמוסדות ההכרחיים כדי להביא לקדמה באזורים לא-מפותחים אלה, גם במחיר של השתלטות פיזית. מצד שני, הפיתוח מצפין מאחוריו תהליכים של הרס תרבויות ומבנים כלכליים בשם בנייתה של תרבות כלכלית חדשה מודרנית-מערבית. אחד היעדים הכלכליים המרכזיים שאפיינו את כל המעצמות הקולוניאליות היה הניסיון לשלב את כלכלת המושבה בכלכלה העולמית בתיווך המדינה השלטת. לשם כך היה צורך לשנות מבנים כלכליים ולהנהיג שינויים חברתיים ותרבותיים. מה שהאדם הלבן רוצה לעשות קודם כל זה להכניס את הקולוניות לכלכלת שוק גלובלית, כלומר כלכלה קפיטליסטית תוך התעלמות מהעובדה שמדובר בשווקים שהיו סגורים לפני כן, שווקים מקומיים שלא נועדו לייצר מוצרים למכירה. הכובש הקולוניאלי כפה על המושבות מעבר מכלכלות קיום המבוססות על סחר חליפין לכלכלות שוק מבוססות מטבע ועבודה תמורת שכר. הכובש הקולוניאלי כפה מעבר מחקלאות מקומית מבוססת גידולים לשם קיום ולסחר חליפין מקומי ומוגבל, לחקלאות של גידול מרכזי ריווחי יחיד. השיקול לגבי מהו הגידול היחיד המתאים התבסס בראש ובראשונה על שיקוליה של המדינה הכובשת. השלכותיה של כפיית הגידול הריווחי היחיד היו מרחיקות לכת. המושבה הפכה לתלויה לחלוטין בביצועי הגידול היחיד, במקרים של בצורת, צניחת מחירים או מזיק המכה ביבולים, נוצרה שואה כלכלית. הכובש הקולוניאלי כפה למעשה בכל מקום שבו לא היו משאבים טבעיים לחצוב או לכרות את המעבר לחקלאות מסחרית. היעדרם של תחומי התמחות כלכלית נוספים מנעו את התפתחותו של משק מודרני.

הקמת מערכת מוניטארית, משמע מערכת מבוססת על כסף ומטבע. מדובר למעשה ביצירת מערכת אחת המבטלת את כל דרכי הסחר שקדמו לה. חלק מהקושי הגדול של אותן חברות לצאת לעצמאות, במלוא מובן המילה נעוץ גם במערכת המוניטארית אשר קיבעה את האוכלוסייה במושבות בתחתית הסולם הכלכלי. בנוסף, הכובש הקולוניאלי הנהיג מערכות של מיסוי קפדני. המיסוי אנס את האוכלוסיות להרוויח כסף על מנת שיכולו לשלם את המיסים, מאחר והוא היה בהכרח בכסף ולא בסחורה שוות ערך.כמובן, הכסף מהמיסים לא שיפר את מצבה של האוכלוסייה, הוא שימש בין היתר גם להקמת התשתיות, שלא הוקמו למען האוכלוסייה אלא לטובת מקימי התשתיות. המיסים לא באמת חוזרים אל האוכלוסייה, אלא העול גדל והעבודה מרובה יותר. על אף המעבר המקיף והמכריע לחקלאות, הגידולים לא היו לצרכי קיום והתמקדו כאמור כגידולים ריווחיים. המשובות לא ייצרו די מזון לצרכי עצמן ונאלצו פעמים רבות לייבא לראשונה בתולדותיהם מזון מבחוץ. נסיקה במחיר החיטה או האורז בשווקים העולמיים דן את הקולוניות לרעב בשל מחסור בהון מספק לרכישת מזון. כפיית החקלאות היתה גם מניעה של התיעוש בכל הקולוניות, אשר נועדה הן לוודא שהתעשייה המטרופולינית לא תאלץ לסבול מתחרות והן משום שהפיתוח התעשייתי היה עלול לפתח מעמד פועלים בקולוניות שיתמרד כנגד השעבוד הקולוניאלי. ניתן לראות שאידיאולוגיית הפיתוח והמודרניזציה הכלכלית היתה לא רק הצגה מסולפת של תהליך רב נזק, היא היתה גם שקרית בייסודה. המשקים בקולוניות לא היו מודרניים ומפותחים כי אם מקובעים על ידי לחץ פוליטי חיצוני ונועדו לתמוך ב"שוק החופשי" של התעשיות המטרופוליניות. שינוי הכלכלה המקומית מוביל לתלות כלכלית ואף לנזק הרסני שעלול להוביל להכחדת אוכלוסייה. קודם כל השינוי במערכת הכלכלית במושבות הופך אותן להיות תלויות במאה אחוז בתנודות השוק. במקרים של שנת בצורת או במקרים בהם אין ביקוש למוצר מסוים, הכלכלה קורסת. ברגע שהחברה כבר לא יכולה לכלכל את עצמה, היא תלויה בשוק סחורות חיצוני, וכל התנודות במחירים ובמוצרים משפיעים עליה ישירות. כאן שורש התלות המאוד גדולה של הקולוניות לשעבר במערב גם היום, אין כלכלות מפותחות בכוחות עצמן, המדינות ממשיכות להיות תלויות במוצר ובמחירים של השוק הגלובלי. הסיטואציה הזו בסופו של דבר עלולה להוביל גם לרעב, לתמותה ולמלחמות פנימיות אחר הכסף והמוצרים.

פיתוח תשתיות תחבורתיות היה מפעל היסוד של הכיבוש הקולוניאלי. התשתיות התחבורתיות נועדו לאפשר תנועה מהירה ויעילה של חומרי הגלם מהמכרות והמטעים אל הנמלים ומשם לאירופה, כמו גם את תנועת הסחורות המוגמרות מאירופה אל השווקים בקולוניות. תשתיות התחבורה נועדו כמובן גם לאפשר את השליטה של המטרופולין גם באזוריה המרוחקים והנדחים ביותר. סירובם של הילידים לעבוד במטעי הכותנה, הגומי במכרות ובסלילתם של פרוייקטים בלתי סבירים נבעה לדעת הפקידות הקולוניאלית מעצלנותם הטבעית של הילידים. במקום לראות את הרציונאליות שבסירוב לשתף פעולה עם עבודה רצחנית, בלתי אפשרית, מטילת מום או בלתי ניתנת ליישוב עם תפיסות העולם והמסורות של הילידים, הפקידות העדיפה לפנות אל הסטריאוטיפ הגזעי. בשל עצלנותם של הילידים לא היה מנוס אלא לכפות עליהם את העבודה. על אף איסור העבדות וקיומן של תקנות שלכאורה הסדירו את תנאי העבודה של עובדי הכפייה, הם גרו בתנאים בלתי אפשריים ונידונו לתת תזונה. עבודות הכפייה כללו העברות אוכלוסייה אדירות מימדים מאזור לאזור כך שיתאימו לצרכיו הכלכליים של הכובש הקולוניאלי. עבודות הכפייה גם כללו שימוש באלימות פיסית קיצונית על מנת לכפות את העבודה, כמו גם אדישות לתמותה ניכרת של כוח העבודה. רק לאחר מלחמת העולם השנייה, ללא ספק על רקע עליית המודעות למחנות העבודה של הנאצים, עבודת הכפייה בקולוניות הופסקה. כל המדינות הנמצאות כיום בפריפריה של הכלכלה העולמית היו נתונות בעברן בשליטה קולוניאלית, ומכאן עולה השאלה האם קיים קשר בין השליטה הקולוניאלית לתת-פיתוח בתקופה הפוסט-קולוניאלית. המדינות הפוסט-קולוניאליות נדרשו להתמודד עם מורשת הכלכלית שהותירו להן מדינות המטרופולין. בראש ובראשונה מדובר היה בתלות כמעט גמורה במדינת המטרופולין הן כמקור לסחורות בסיסיות והן כשוק למוצרים הבודדים שכלכלת המדינה החדשה הפיקה. שאיפתם של בעלי ההון במטרופולין להמשיך ולשלוט ברווחים מהקולוניות השפיעו עמוקות על זהות המנהיגים שעלו לשלטון, כמו גם על השחיתות האדירה שמאפיינת את כלכלות המדינות הפוסט-קולוניאליות. האוכלוסיות נותרו נבערות ללא התמחויות מקצועיות או תרבות יזמית. עולה השאלה: איך אפשר להפוך אומות של פועלי שדה כפופי קומה ולמודי דיכוי לאומות תוססות של יזמים חרוצים המסוגלים לארוג משקים מגוונים ותחרותיים? ההבטחות הקולוניאליות לקידומם של אותם עמים מפגרים, עצלנים, וחסרי יכולת לנצל את משאביהם- הופרכו! וזאת בשל החתירה למילוי האינטרסים של המעצמות בלבד. התוצאה היא שהמדינות הקולוניאליות אינן יכולות לפתח את המשקים המדינתיים: לא מוקמות תעשיות מקומיות שכן הן אינן יכולות לעמוד בתחרות עם התעשיות הוותיקות של המערב. תנאי העבודה ורמות השכר אינם מאפשרים לחמוק ממעגל העוני ולהבטיח השכלה לדור הצעיר. המדינות הקולוניאליות מגלות שהתקופה הקולוניאלית הטילה בהן מום שהן כעת מנועות מלרפא. המטרה היתה שבסופו של התהליך הקולוניות יצליחו לממן את עצמן, ואח"כ ימשיכו לדאוג לעצמן כלכלית ויהוו עבור המעצמות מקור לחומרי גלם ושוק למוצרים. אך בפועל זה לא קרה בשום מקום, אף קולוניה לא הייתה עצמאית מבחינה כלכלית, בכל מקום המעצמה הייתה צריכה להמשיך ולהתערב. כמו כן, תת-פיתוח אינו בהכרח תוצאה ישירה של השלטון הקולוניאלי, אך אין ספק כי מטרת המעצמות להביא לפיתוח כלכלי במושבות, נכשלה בסופו של דבר.

 באתר תוכלו למצוא בנוסף עוד סיכומים של האוניברסיטה הפתוחה וכן לקרוא על לימודי מדעי המדינה.