תיאורית חברת ההמונים היא תיאוריה פסימית העוסקת בתפקוד האדם בחברה המודרנית, בורג בודד, מנוכר ומבודד, כתוצאה מתיעוש, עיור, בירוקרטיזציה, סקולריזציה, השכלה וריכוזיות המדינה. האדם הוא אינדיבידואל והוא התא הבסיסי (לא המשפחה), חסר אונים מול תקשורת מפותחת.
3 מאפיינים: היחלשותם של מנגנוני תיווך מסורתיים (בין הפרט לקהילה, ראש המשפחה, הכומר, רב וכו'). התמעטות היחסים הראשוניים (המשפחה פחות דומיננטית, פחות קשרים אישיים ויותר קשרים פונקציונליים, תחרותיות ואינטרסים, סטטוס הישגי במקום שיוכי וכו'), ריכוז היחסים החברתיים במישור הכלל ארצי (מנגנוני בריאות, כלכלה, חינוך וכו').
חזרה אל: תקשורת המונים – סיכום
