סיכומים בתיאוריות בקרימינולוגיה: היש הקיומי
מתוך סיכום הקורס תיאוריות בקרימינולוגיה
על פי גישת "היש הקיומי" של אדד, במהלך ילדותינו, אנחנו עוברים חוויות רבות, המתאספות להיות מה שאנחנו. ילד מגבש לאט- לאט את הזהות שלו, כאשר גיל ההתבגרות משמעותי, אבל בניית "האני" היא לאורך כל השנים.
כדי ליצור את הזהות, הילד צריך לקבל 2 דברים:
1. חום, אהבה, הכלה, לחוות חוויות חיוביות, מעצימות. התנסויות אמיתיות שחווה ועשה, להרגיש את הקיום, את השווי. הילד צריך להרגיש שהוא שווה ויכול. להעצים לילד את היכולת.
2. במקביל, הילד צריך שיעניקו לו גבולות. גבולות חיוניים מכיוון שהם מתווים את הדרך. הם עוזרים לילד לנווט את עצמו. ילד בלא גבולות, לא יודע לאן לפנות… הגבולות יוצרים תחושת ביטחון ומסגרת, הבנת "האני". הגבולות גם נותנים, במקביל, הכרה בזולת. הילד, בתחילת דרכו, אגוצנטרי. עם השנים, אנחנו לומדים את הילד להכיר גם באחרים, היכן אני "נגמר" והיכן האחר "מתחיל", היכולת לאמפתיה לזולת. יכולת זו, מאפשרת לנו להרגיש את האדם האחר, להבין את הסובייקטיביות של האחר, כדי לא לאיים אחד על השני, להבין את הסבל של האחר וכך לא להכאיב, לפגוע במישהו אחר.
כאשר ילד מקבל גם את החום, החוויות המעצימות וגם את הגבולות, הוא מפתח "יש קיומי" התחושה שלו היא של "יש". כל חוויה מעצימה את "היש" הזה, את "הקיום" הזה. יש לי יכולת להיות, אך גם להבין את המגבלות שלי. גם לאנשים אחרים יש זכות להיות ולכן עיצוב "היש הקיומי" תלוי בתהליך הסוציאליזציה שאנחנו עוברים. אדם לא יכול לחיות בלא "יש קיומי". זה מה שמקיים את האדם הן מבחינה נפשית והן מבחינה פיזית ולכן כאשר אדם לא רכש "יש קיומי" במהלך חייו, הוא יכול לבחור ב- 2 מסלולים:
- לפתח "יש שלילי". כי אי אפשר לחיות באין, בריק ולכן הוא מפתח עשייה שלילית, המאפשרת לו תחושת קיום.
- אנשים, פעמים רבות, שאומרים- עדיף להיות כלום. היות שאני כלום, ואני לא יכול לחיות בלי כלום, עדיף שלא להיות בכלל, דבר שיכול להוביל לאובדנות.
'היש הקיומי' (מאמר של אדד, אפרת, חימי):
'היש הקיומי' חיוני לכל אחד מאיתנו. מעבר לקיום הפיזי יש גם קיום נפשי ורוחני.
- 'היש הקיומי' מתהווה בתהליך הסוציאליזציה. 'היש הקיומי' נוצר אצל הילד- הן בזכות סביבה תומכת ומטפחת והן בזכות סביבה המחנכת לגבולות- כללים, מסגרת, שמלמדת את האדם להיות מחויב, מתחשב, מכבד, אמפאתי. ילד זקוק לגבולות. הגבולות האלה עוזרים לו לנתב את עצמו. הוא צריך לדעת איך להתנהל בעולם. אנחנו מלמדים את הילד להכיר בחשיבות הזולת.
ילד בעל 'יש קיומי' זהו ילד בעל תחושת קיום- לא רק פיזית. תחושה שאני נחשב. אדם חש קיים באמצעות החוויות שהוא חווה ובאמצעות הקבלה של הסביבה. האם הסביבה מתייחסת אליי? מכילה אותי? האם אני משמעותי?
ע"פ גישה זו, לאדם חייב להיות חלק קיומי, בלא זה לא יהיה לו חלק רוחני. אנשים שהם נעדרים יש קיומי:
- או שהם בונים לעצמם 'יש קיומי' שלילי.
- הם מרגישים כ"כ חוסר אונים שהם מעדיפים 'לא להיות' מאשר להיות "כלום".
מצב של היעדר 'יש קיומי':
התחושה של ערעור, של חוסר איזון, מצב קשה לאדם. תחושת 'אובדן', חלל, אין כל ממשות או נחשבות. זה קורה בשל היעדר תמיכה או גבולות. החוויה הזו לא נעימה ולכן אי אפשר להישאר במצב הזה. אי לכך, האדם מתחיל לפתח 'יש קיומי' שלילי. הוא לא רוצה להיות שום דבר, אלא מה שיותר שלילי, אבל קיים… אני אעשה מעשים רעים ובזכות הרוע הזה רואים אותי, מתחשבים בי, פוחדים ממני… ילד או נער שמתנהגים כך, מרגישים שמתחילים להתייחס אליהם. הם פתאום 'משהו'. העשייה השלילית היא עשייה ובתוך כל זה הם פתאום מורגשים, קיימים. הם מרגישים 'כל יכולים'. התגובות שליליות, אך קיימות…
