סיכום: ג'ון מיל \ ממשל של נציגים

סיכום: ג'ון מיל \ ממשל של נציגים

מתוך המאגר: סיכומי מאמרים במשפטים

מיל/ממשל של נציגים, פרקים ג'-ח', י"ג

פרק ג': על פי ג'ון סטיוארט מיל הדרך היחידה בה מנהיג יחיד יכול לשלוט על מדינה ללא שלטון נציגים זה אם הוא יהיה סופרמן ויוכל לשלוט על כל התחומים כל הזמן. עריצות טובה היא כשממשל אין פקידי המדינה מדכאים ממש את העם במידה שהדבר תלוי בעריץ. דמותו הרוחנית של העם מתעצבת על ידי הוויתור על העניינים הקיבוציים. אם ינסה עריץ לחנך את העם להסכים איתו, סופו של החינוך הוא בכך שהעם יתבע את הפיקוח על עצמו. צורת הממשל האידיאלית אם כן היא צורה המקנה את הריבונות ביד העם שמפעיל אותה באמצעות בחירות, ושמאותה צורת ממשל יש יותר יתרונות לעם. אם חברה הייתה יכולה להעמיד את טובת הכלל על פני טובת הפרטים, הרי שהקומוניזם היה יכול להיות מוצלח. אין מן הצורך להניח שכל מקום שהשלטון נתון ביד מעמד אחד בלבד יקריב אותו מעמד את שאר המעמדות לעצמו. יש להודות שברכת החופש, במידה שבני האדם נהנו ממנה עד עכשיו הושגה על ידי הענקת זכויות החופש לחלק אחד בלבד מן העדה וממשלה שבה יוענקו זכויות אלה לכולם היא אוטופית. סבילותם של אחינו מהעם מגבירה את הרגשת הביטחון שלנו, כי השמח בחלקו (העם הסביל) אינו מתחרה.  אבל שיפור נובע מפעולתם של אלה שלא נשארים סבילים. סבילות אינה מוסרית כיוון שהיא מזיקה. לפעמים הסבילות אינה רק הסתפקות במועט אלא גם עצלנות. לחופש יש משמעות רק כאשר מנצלים זכויות אזרחיות. בשלטון יחיד אין אדם חושב לעולם על עניין ציבורי על אלא מתוך התחרות באחרים ולפעמים על חשבונם וכך נכחד המוסר הציבורי. בגלל גודל האוכ', המשטר הראוי הוא ממשל של נציגים.

פרק ד': אם בני האדם לא ירצו בצורת ממשל של נציגים,  ולא יוכלו לממשה בכל זמן נתון אין מקום להנהגת צורה זו של ממשל. כשאין בני האדם יודעים להעריך כראוי משטר של נציגים, ואינם קשורים אליו כל צרכם, אין להם כמעט שום סיכוי לשמור עליו. כשחסרים בני העם או את הרצון או את הכושר למלא את התפקיד הנופל בחלקם במשטר של נציגים. כשאין שום אדם מתעניין בעסקי המדינה הכלליים במידה הנצרכת לשם יצירת דעת הקהל, או כשחלק קטן בלבד מן הציבור מתעניין בהן באותה מידה, הרי לעתים רחוקות בלבד משתמשים הבוחרים בזכות ההצבעה שלהם שלא על מנת להועיל לעניינם הפרטי. יציבותה של הרשות המבצעת תלויה תמיד ביכולתו וברצונו של העם לשמור עליה במידה ומעמדה יתערער ע"י גורם פנימי או חיצוני. על העם תמיד לשמור על מצב שבו נציגיו אכן מייצגים אותו ולא קבוצה של אנשים רודפי בצע הם אלו ששולטים עליו כי במצב שכזה בסופו של תהליך יתקיים מצב של מונרכיה. מיל טוען, וגם ההיסטוריה מראה זאת, כי למעשה שלטון יחיד יכול להביא למצב שבו העם מרגיש מאוד מלוכד, ולפעמים זוהי ההגנה הכי טובה עליו, אך העם אינו משגשג ואינו בעל חלק פעיל בשלטון (לדוגמא השלטון המלוכני בצרפת בו כל העם היה נדכא, אך הרגיש תחושה של הערצה כלפי המלך שהיה מעין נציגו של אלוהים ע"פ האדמה). זוהי צורת השלטון הטובה לעם בשלביה הראשונים של התפתחותו. פשוט ישנם עמים שלא יכולים לנצל את מלוא הטוב הטמון בממשל של נציגים מכיוון שאינם יכולים לעמוד בתנאי הסף אותם מציב משטר של נציגים, קרי להגן על רצונותיהם כל הזמן ולממש באופן פעיל את משטר הנציגים. שלטון יחיד הפטור מן האחריות, הוא שיוכל יותר מאשר ממשל נציגים, ללכד המון יחידות סרות משקל ולהפוך אותן לעם בעל הרגשת ליכוד משותפת, בעל כח מספיק להגן על עצמו מפני כיבושים או מפני השתערויות של זרים.

פרק ה': מובנו האמיתי של ממשל הנציגים הוא מצב שבו האזרח יכול לכוון את נציגיו ע"מ שיממשו את כוונתיו ובידי בני-העם יהא הכוח לשנות את הלך הדברים אשר קורים במדינה. מיל טוען שאת ממשל הנציגים לא יכולים להנהיג "גושים של בני אדם". תמיד בכל גוש שכזה ישנו יחדי אשר עולה בתכונותיו על האחרים ולכן יכול להפיק בצורה טובה יותר את היכולות הטמונות באותה הקבוצה.  לכן תמיד יהיה אחד מעל כולם (לא בכוחו להעיף שלטון ולתפוס אותו אלא לנהלו)לדוגמא, התפקיד להחליט על המסים נחשב לתפקידה של הכנסת המייצגת את העם,אף על פי כן, בשום ארץ אין הגוף הייצוגי מקבל עליו להכין את תקציב ההוצאות. מיל מוסיף כי מה שיכול "גוש" להיטיב לעשות מיחיד כלשהו זו שקלה וטריה. כשיש צורך, או כשנודעת חשיבות לדבר, לשמוע ולשקול את הדעות הרבות המנוגדות זו לזו, קיים צורך בגוף שוקל וטורה. מיל מעלה סוגיה נוספת כי אסור שיהא מצב שבו נבחרים אנשים לכנסת ייצוגית שלהם אין כלל כישרון לעשות את פעולותיה של הכנסת-תפקידה הנאות של כל כנסת נציגים ביחס לענייני ניהול המדינה אינו להחליט בהם ע"י הצבעתה, אלא לדאוג שהאישים המחליטים בהם יהיו האישים הנאותים. במערכת בעלת ביזור סמכויות, העם מחליט ובוחר את נציגיו, ומתוך בחירה זו, יחליטו הנבחרים מיהו המתאים ביותר לשאת בתפקיד המנהיג, תוך שהם מתבססים על העובדה כי הם מכירים את הנבחרים. העם מחליט איזו קבוצה תעלה לשלטון ומתוך קבוצה זו נחבר המנהיג ע"י חברי הקבוצה. ניכרת בגופים הייצוגיים נטייה חזקה להתערב יותר ויותר בפרטי פועלה של הממשלה, בתוקף החוק הכללי-אחת מן הסכנות הנשקפות למעשה לעתידו של כל ממשל של נציגים. בנוגע למלאכת החקיקה ישנו הסבר מפורט. מיל מסביר כי מלאכת החקיקה קשה היא ולא צריכה להיות נתונה בידי אנשים אשר לא מבינים את אשר הם צריכים לעשות. למעשה תפקידה הנאות של כנסת הנבחרים אינה לנהל את המדינה אלא להשגיח ולפקח על הממשלה שאכן היא מבצעת את רצונו של העם נאמנה, ותפקידה לעצור בעלי כהונות ציבוריות רמות מלסרוח בתפקידם.

פרק ו': ליקויים בממשל נציגים: כשאין לשלטון כוח לקיים סדר, זה כי החברה פראית עדיין. סכנה של כנסת מפקחת הוא הענקת סמכויות בפזרנות אח"כ תתערב בשימוש בהן בפועל. חסרון נוסף הוא שהממשל לא מפעיל מספיק את כוחות המוסר והשכל של העם .המגרעות הפוזיטיביות הן הבערות בגוף המפקח וחוסר יושר במניעים של הכנסת, ללא פיקוח של העם הם ירשו לעצמם דברים לא מוסריים. כשיש שחיתות בצמרת, העם נפגע, המיסים בד"כ עולים, מעמדם של האצילים מאפשר להם להתעלם מרצון העם. זה נכון גם במונרכיה, גם בשלטון אצילים וגם בשלטון נציגים. שלטון מעודד עוד 2 תכונות רעות- נטית האדם  להעדיף את ענייניו על ענייני הכלל הקושרים גם את ענייניו, והעדפת עניינו על עניינים עקיפים ורחוקים. הנציגים רואים שהעם סוגד להם והם מתחילים לסגוד גם לעצמם. אחת הסכנות הגדולות לדמוקרטיה היא בעניין אי כשירותם של בעלי השלטון. זוהי סכנה של חקיקה מעמדית ושל חקיקה לטובת המעמד השולט. איך מקיימים ערובה שזה לא יקרה? מעמד שליט שמורכב מכל סוגי האוכלוסייה, בשיווי משקל.

פרק ז': דמוקרטיה אמיתית וכוזב; ייצוג של הכל וייצוג של הרוב: בבחירות נהנה בעיקר הרוב, ולמיעוט אין כמעט השפעה. לכן אי אפשר לקיים שוויון. חומרת הפרת העיקרון אינה מתרככת בשל כמות המיעוט שנפגע. אך גם  בקרב הרוב יש נפגעים כיון שגם ברוב יש רוב ומיעוט (ר' שיטת אזורי הבחירה באנגליה).התשובה: במקומות שונים גוברות דעות שונות ועל כן דעת המיעוט במקום אחד היא דעת הרוב במקום אחר. ולכן כל הדעות באזורי הבחירה זוכות לייצוג שווה.  אלה בעיות שאדם משלם תמורת ממשל חופשי ולכן לא מנסים לשנות אותן.