ירושלים בעקבות כיבוש צלאח אדין

א. מסע הצלב השלישי: בעקבות הזעזוע של אובדן ירושלים ונפילת ממלכת הצלבנים בידי המוסלמים התעוררו הנוצרים וביוזמת האפיפיורות התארגן מסע הצלב השלישי שהיה הגדול במסעות הצלב. היעד היה כיבושה של ירושלים מחדש ושחרור המקומות הקדושים לנצרות.

נטלו בו חלק שליטי אירופה. קיסר גרמניה ומלכי צרפת ואנגליה. לאחר כיבוש עכו, חלה נסיגה והאטה בהמשך המסע לכוון ירושלים שכפתה את ידי הלוחמים, מטעמים אסטרטגיים נסוגו הצלבנים לעבר מישור החוף והחל מו"מ בין הצדדים. המוסלמים שמו מצור על יפו במטרה לכבשה אך ברגע האחרון נמנעה נפילתה של יפו לידיהם ע"י מלך אנגליה ריצ'רד לב הארי. בעקבות מערכה זו על יפו התחדש המו"מ הסתיים הפעם בחוזה שלום. חוזה יפו 1192 שנחתם לשלוש שנים. לפי חוזה זה הוסכם בין הצדדים כי רצועת החוף תהיה בידי הצלבנים ופנים הארץ יהיה בידי המוסלמים. באשר לירושלים כל שהושג היה כי לנוצרים תינתן הרשות לבקר בה במעמד של צליינים ובלי החובה לשלם מס. בהסכם זה הייתה ירושלים בידי המוסלמים שהסכימו לוותר עליה ללא קרב. הישגי ההסכם היו הכרה במדינה הצלבנית החדשה – רצועת החוף, דריסת רגל לנוצרים בירושלים בדרך של מו"מ. זה היה ההישג המשמעותי הראשון מאז נפילת העיר בידי המוסלמים. מבחינת הצלבנים הושגו מספר הישגים טריטוריאליים ברצועת החוף שהיו גם הסיבה לביקורת על צלאח אדין מאחר והכרה בקיומה של מדינה צלבנית, לדעת המוסלמים, הייתה כשלון ואות לחולשת המוסלמים.

ב. המסע לכיבוש מצרים:

ריצ'רד לב הארי עזב את חופי א"י מבלי לראות כלל את ירושלים – היעד שלמענו יצא למסע הצלב. טרם יציאתו הבטיח לארגן באירופה מסע צלב חדש. במרוצת 25 השנים הבאות התארגנו כמה מסעות צלב שמטרתם המוצהרת הייתה שחרור ירושלים מידי המוסלמים. אך אלה הסתיימו בכבוש יעדים אחרים. בינתיים נשתנתה גם המדיניות הצלבנית הבסיסית ואף האפיפיורות סמכה ידה על האסטרטגיה החדשה והוא כיבוש יעד מוסלמי חשוב שישמש קלף מיקוח כדי להשיג בחזרה את ירושלים . לכן, במקום לעלות לירושלים ולכבוש אותה, החליטו הצלבנים לצאת נגד מצרים שנראתה להם כמפתח להשגת ארץ הקודם וירושלים. מדיניות זו כמעט שהוכיחה את עצמה כאשר צבא צלבני פלש למצרים בשנת 1218 וכבש את עיר הנמל דמייטה בשפך הנילוס. בעקבות הישג צבאי זה היה מוכן שליט מצרים אלמלק אל כאמל להשיב לנוצרים את הצלב האמיתי שנשבה בידי צלאח אדין. לשחרר את כל השבויים לשאת בהוצאות לשיקום החומות ולהחזיר את ירושלים למצבה הקודם. מנהגי הנוצרים שנשאו עיניהם להישגים נוספים, דחו את הצעות הסולטאן ובינתיים נפלה ירושלים קורבן לסירוב זה שכן שליט סוריה, אלמלק אלמועטם, ציוה להרוס את ביצורי העיר ומבצריה מחשש פן יפלו שוב בידי הצלבנים.

חילוקי הדעות במחנה הצלבני והדרישה התקופה של הפלג הקיצוני להישגים מרחיקי לכת גרמו לפיצוץ המו"מ, להמשך המלחמה במצרים ולהבסת הצבא הצלבני וכניעתו.

מסע הצלב הזה (החמישי) היה קרוב למימוש התכנית שראתה את מצרים כמפתח לירושלים. שליטה אלמלק אלכמל היה מוכן להשיב את ירושלים לידי הנוצרים, לשקם את חומותיה לשחרר את השבויים אך מחלוקת במחנה הצלבני הביאה לבזבוז ההישג הצבאי. דחיית הצעות שליט מצרים הרחיקה את השגת המטרה. יתרה מכך, עמדה קיצונית זו גרמה לפגיעה בירושלים שחומותיה נהרסו בפקודת הסולטאן אלמועטם.

ג. מסעו של פרידריק השני:

בשנת 1229 חזרה ירושלים לידיים נוצריות ולמרבה האירוניה, את ירושלים השיב לחיק הנצרות הקיסר פרידריק השני – אישיות שגינתה והוחרמה ע"י האפיפיור והכנסייה. וכמו בימי ריצ'רד לב הארי, באמצעות מו"מ ולא בשדה הקרב, זירת הפעולה הטבעית של מסעות הצלב.

פרידריך השני שנדר כבר בעבר לצאת למסע צלב אמור היה להגיע לחופי דיאמטייה ולסייע לאחיו הנוצריים אך הוא הגיע מאוחר מדי – לאחר כניעת הנוצרים. פרידריך השני דחה פעם אחר פעם את יציאתו למסע צלב. דחיות אלה גרמו להחרמות שהוטלו עליו ע"י האפיפיור. בשנת 1228, התעלם פרדריך השני מאזהרתו של האפיפיור שלא לצאת למסע צלב כל עוד לא הוסר החרם הכנסייתי ממנו, יצא פרידריך השני בראש צבא קטן לא"י וכעבור מס' חודשים הצליח להגיע להסכם עם המוסלמים מבלי לבוא איתם כלל בעימות צבאי.

הרקע שאפשר את החוזה היה מערכת היחסים העכורה שתפסה אז מקומה של האחדות המוסלמית שכונן בשעתו צלאח אדין. האחים האיובים חשדו איש ברעהו וחפשו בעלי ברית גם בקרב הלא מוסלמים. אלמלק אלכמאל ביקש את עזרת פרידריך השני והציע לו להשיב את ירושלים לידי הנוצרים אולם העובדה כי ירושלים הייתה נתונה בנפילת אחיו לא נעלמה מעיני הקיסר. פרידריך לא נטה להתחייב והשאיר פתח למגעים דיפלומטיים. אלכמאל שחשש מן הצלבנים יצר קשרים עם גורמים נוצריים בעלי עניין בירושלים. קשרים אלה הולידו בלב אחיו חשש לבגידה שמא אלכמאל ימסור את ירושלים לידי הנוצרים כדי לרצותם ובתמורה למנוע את הפגיעה בערי החוף המצריות. חשש זה התממש כאשר פרדריך השני נחת בנמל עכו בשנת 1228 והזדרז לתבוע מבעל בריתו המצרי לממש את הבטחותיו. אלא שהנחלות שהובטחו ע"י שליט מצרים לא היו בשליטתו. ברית נוספת של אלכמאל הולידה את הסכם תל אלעגול יפו שנחתם בינו לבין פרדריך השני בשנת 1229 לפי ההסכם לעשר שנים מעביר הסולטאן לקיסר את ירושלים. הריבונות, למעט הר הבית, היא מוחלטת. אינה מונעת מהם לבצר מחדש את העיר. מסגד אל אקצה. כיפת הסלע ורחבת הר הבית יישארו בידי המוסלמים שיהיו רשאים לערוך שם את תפילותיהם. נוצרי שיבקש לבקר בכיפת הסלע יהא רשאי לכך בתנאי שיוכיח יחס כבוד להר הבית.

השיפוט בין מוסלמים למוסלמים יהיה בידי מוסלמים עבור פרדריך השני היה זה הישג ממדרגה ראשונה אך בקרב חוגי האפיפיור בירושלים הובעה תרעומת ובקורת. חשיבותו של ההסכם הומעטה ואף הוטל דופי בפעילותו של הקיסר המוחרם. הביקורת הבליטה את אובדן המקדשים – מסגדים שעל הר הבית ומנקודת מבטה, העלבון, של השגת פשרה בדרך דיפלומטית ללא מלחמת קודש נוצרית הרואית, היה צורם למדי.

מבחינה אובייקטיבית, אין ספק כי הסכם זה היה הישג גדול שכן הוא החזיר את ירושלים לידי הנוצרים. מלשון החוזה עולה כי העיר נמסרה לקיסר ולנציגיו לעשות בה כרצונו. מעמד הנוצרים השתנה לחלוטין שכן הם היו עתה שליטי העיר. שלילת הדרך שבה הלך פרידריך בהעדיפו את שולחן הדיונים על פני מלחמה היא טענה לא עניינית והיא _______את חוגי האפיפיור והכנסייה שלא נתנו את ברכתם לפרדריך בצאתו למסע הצלב ולכן גם המעיטו במתכוון מחשיבות החוזה ומהישגיו.

ירושלים לדורותיה – סיכום קורס

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: