סיכום מאמר זה הוא חלק מסיכום מבוא לפוליטיקה וממשל ומאסופת הסיכומים במדעי המדינה באתר
במאמר מבקר לייפרט את מדען המדינה גבריאל אלמונד הטוען שתנאים ליציבות דמוקרטית הם: תרבות פוליטית ומבנה חברתי. לייפרט טוען שלמדינות שונות באירופה קיימת דמוקרטיה יציבה למרות מבנה חברתי משוסע והטרוגניות תרבותית. לפיכך הוא מציע מודל חדש לניתוח דמוקרטיות המבוסס על התנהגות האליטות: ונקרא דמוקרטיה התאגדותית.
"דמוקרטיה התאגדותית" – חיבור של קרטל אליטות (ללא מכנה משותף מחויב) שהחליטו על שיתוף פעולה למרות הניגודים. דמוקרטיה זאת מתאימה לחברות הטרוגניות מאוד ודורשת "תחזוק ושימון" (ישראל שנות ה-80 – ממשלת אחדות נפלה עקב חוסר תחזוקה)
דמוקרטיה התאגדותית דורשת שיתוף פעולה ואמון בין ההמון לאליטות ובין האליטות של הקבוצות (תתי-התרבות).
תנאים להצלחתה של "דמוקרטיה התאגדותית":
א. האליטות (מנהיגות של תת-תרבות/ קבוצה חברתית) מגשרות על פערים ואינטרסים מנוגדים באמצעות הסכמים– (ע"י יצירת קווי יסוד משותפים).
ב. אליטות משתפות פעולה בין תתי תרבויות ומתעלות על הפילוגים.
ג. אליטות מבינות את הסכנה בפיצול/פילוג פוליטי.
ד. האליטות מחויבות לשמור על הלכידות והיציבות של המערכת.
3 המרכיבים המרכזיים בדגם ה"דמוקרטיה ההתאגדותית": (היחסים בין האליטות של תתי התרבויות, בין ההמון בתתי בתרבויות ובין האליטה להמון בכל תת-תרבות):
א. יחסים בין האליטות של כל תת-תרבויות:
1) קיום של איום חיצוני או פנימי חיוני ליצירת סולידאריות בין האליטות (לכידות):
2) מאזן כוחות מרובה בין הקבוצות/ תתי תרבויות (ברמת ההמון): אם קבוצה תרגיש חזקה ביחס לאחרת תצומצם המוטיבציה לשת"פ ע"ב שוויוני.
3) ככל שקווי המחלוקת יותר ברורים וחדים יותר כך הלכידות הפנימית של כל תת-קבוצה חזקה יותר.
ב. היחסים בין המון של תתי-התרבויות השונות:
יש לשאוף למזער את המגע בין תתי-התרבויות ע"מ לצמצם חיכוכים ע"ב יומיומי.
ג. היחסים הפנימיים בין האליטה לבין ההמון בכל תת-תרבות: המנהיגות צריכה ל"תחזק" ול"שמן" את תת התרבות (כמו מפלגת אינטגרציה) .
