בספר "כל החיים לפניו" מספר מוטיבים מרכזיים המניעים את העלילה ומעידים על משמעותה:
מוטיב החיים והמוות
"לא כדאי לבכות, ילדי. זה טבעי שהזקנים ימותו. יש לך את כל החיים לפניך" (ד"ר כץ למומו כשהוא מודיע לו כי מצבה של רוזה חמור). מומו מזדעזע מכך שמצפים לו עוד חיים שלמים לפניו "אז אני יודע שכל החיים לפני, אבל זאת לא סיבה לקבל כבר עכשיו מרה שחורה". בעיניו החיים מחבלים בבן האדם, מכלים את גופו עד שדבר לא נותר בו תקין ולכן הוא סבור שבמקרים בהם החיים מתעללים בזקנים, יש לעשות להם "הפלה" (המתת חסד) " אין דבר גועלי יותר מאשר לדחוף את החיים בכוח לגרון של האנשים שכבר לא יכולים לקיים את עצמם ולא רוצים יותר לשמש לשום דבר". למרות זאת, גברת רוזה ואדון חמיל מדברים בשבח החיים, לעומת מומו המרגיש מותש וזקן.
הקרקס, הקולנוע, הליצן והמטרייה:
כל אלה הם עזרים המאפשרים לשרוד, להתלות באשליה ולהמשיך לקוות. על המטרייה ארתור נאמר: "כשיש לך משהו קצת מוזר, שאיננו דומה לשום דבר, אתה מתחיל לקוות שיש לו איזה כוחות. ישנתי עם ארתור בזרעותיי, ובבוקר הסתכלתי אם גברת רוזה נושמת עדיין". מטרייה זו היא חבר ורע- משהו שאפשר להרעיף עליו אהבה. על המטרייה ארתור, על הליצן בקרקס ועל גברת לולה אומר מומו שאינם דומים לשום דבר ולשום איש. על הקרקס הוא אומר: " הצד הטוב ביותר בכל העניין הוא שהכול היה מכני ובלי יומרות, וכולם ידעו מראש שהם לא סובלים ולא מזדקנים ושמקרה אסון פשוט בלתי אפשרי. זה היה שונה לגמרי ובלי קשר למציאות". כשרע לו, מדמיין מומו כי הליצנים באים ומשעשעים אותו. הוא אף מרחיק לכת ואומר "התחשק לי לעבור את הגבול ולהשאר איתם לתמיד אבל לא יכולתי להשאיר את גברת רוזה לבדה בתוך החרא". הקרקס והליצנים קוסמים לילד כי הם רחוקים מהמציאות, מן הסבל, ואף אינם יכולים להפגע ולסבול. זהו עולם נטול רגשות ורגישויות "רק לליצנים אין בעיות של חיים ומוות, כי הם אינם באים לעולם בצינורות המשפחתיים. המציאו אותם מחוץ לחוקי הטבע, והם לא מתים לעולם, כי יפסיקו להצחיק". גם הקולנוע קוסם לילד מאותו טעם עצמו: הכל אפשרי בו ובלתי מציאותי. תוך רגע, הכדורים יוצאים מן הגוף וחוזרים לקני הרובים וכו'. "ברגע מסויים ראיתי את גברת רוזה, צעירה ורעננה, עם רגליים שלמות, והמשכתי לחזור לאחור והיא נעשתה יותר ויותר יפה. עיניי התמלאו דמעות". בהשראת הקולנוע יש למומו רגע של הארה. הוא חוזר כביכול לשלב התפתחותי קדום ומדמיין את דמותה של אמו, המחבקת אותו ומלטפת אותו ברגע שכואבת לו הבטן (כשהוא תינוק). הקולנוע מאפשר לאנשים הזדמנות נוספת, דבר שהחיים אינם יכולים להעניק. ניתן להתחיל הכל מההתחלה, לשקם את ההריסות ולבחור דרך פעילות אחרת.
ראו גם: כל החיים לפניו – תקציר וסיכום – אפיון דמויות – ביקורת ומסרים
מתוך: סיכומים לבגרות בספרות
