אנטיגונה / סופוקלס – תקציר: מערכה רביעית

שירת המקהלה הרביעית:

בפתח המערכה הרביעית המקהלה שרה על האהבה- על ארוס ואפרודיטה השולטים על בני האדם, הם המקימים את היצר, החשק, שחדר אל היימון כשראה את כלתו היפה, וזה גם מה שסכסך בין האב לבן ומנע מהיימון לכבד את חוק המדינה.

המערכה הרביעית:

בפתח תמונה 4 פותחת אנטיגונה במונולוג לפני כל תושבי העיר ובו היא סופדת את מותה, מקוננת על יומה האחרון. היא אומרת שלא תזכה לראות עוד את אור השמש, לא תבנה בית, לא יהיה לה בעל ולא ילדים, בוכה על כך שרובץ עליה חטא הוריה ולכן נגזר עליה העונש למות בעודה צעירה ואיש לא יקונן על מותה. בהמשך היא מסבירה כי הסיבה שלה להפרת הצו היא שאין תחליף לאח, כשהוריה כבר מתים, ואומרת שהיה אהוב נפשה. בעל אפשר להחליף, אבל אח לא.

v        חשיבות המערכה הזו היא בחשיפת הפן האנושי בדמותה של אנטיגונה כדמות טרגית. מי שהייתה עד כה הרואית בתכונותיה, נשגבת בכוחה לעמוד על דעתה עד הסוף, להתעמת ללא פחד עם המלך, לקבל את המוות בהבנה ובשלמות כמו אלה, מצטיירת כעת כאנושית- בוכה וכואבת את העובדה שהיא תמות צעירה, שלא תוכל להינשא לאהובה, היא מעוררת רחמים באופן מפתיע, כי עד כה עוררה הערצה מהולה בפחד.