סיכום: ריצ'רד טיטמוס – יחסי תשורה: מדם אנוש למדיניות סוציאלית

סיכום מאמר: ריצ'רד טיטמוס – יחסי תשורה: מדם אנוש למדיניות סוציאלית

מתוך: סיכומי מאמרים בסוציולוגיה

במאמרו בוחן טיטמוס את מושג התשורה וההתנדבות על ידי מקרה בוחן של תרומת דם במדינות שונות.

הוא כותב כי הבנה של המושגים מתן, אי-מתן, הלוואה, גמול או אפילו קניה ומכירה של דם תוכל להוביל להבנה של יסודות חיי החברה והכלכלה. לדידו, צורות המתן ותפקודיו מגלמים רעיונות מוסריים, חברתיים, פסיכולוגיים, דתיים, משפטיים ואסתטיים (עמ' 67).

הוא כותב כי בחברות בעבר ובהווה מתן בין פרטים מסמל רגשות אנושיים רבים. הוא מפנה למרסל מוס ומאמרו "מסה על המתנה" ומצטט "ממהותה של התשורה בכל חברה שתהיה בסופו של דבר הגמול של עצמה". מתוך זאת, הוא טוען, כי מושג המתן כרוך במושגי הזמן והחוב. הוא כותב:

"כל חילוף תשורות דו צדדי בחברות שכאלו ואולי מבחינות מסוימות בחברות שלנו מאפיינים איפוא יסודות של אכיפה מוסרית" (עמ' 68).

עם זאת, טוען טיטמוס כי ישנם כמה הבדלים בין תשורת דם לתשורות אחרות, בהנחה שהמעשה הינו מעשה התנדבות אלטרואיסטי, כפי שמקובל לחשוב עליו:

  1. המתן נעשה במעמד לא אישי וגורם כאב
  2. המקבל אינו מוכר לתורם ברוב המקרים, ולכן אינו יכול לסמל הבעת רגשות או מחווה.
  3. קבוצות מסוימות בלבד מורשות לתרום. הקבוצות נקבעות באופן רציונאלי וע"י בורר חיצוני.
  4. אין צפויים עונשים על אי-מתן.
  5. אין לתורם ביטחון לגבי תמורה בהווה או בעתיד.
  6. אין הנותן דורש או מצפה לתשורה מקבילה מהמקבל.
  7. על המקבל אין חובה לתת תשורה מקבילה.
  8. השאלה האם המתן יועיל או יזיק למקבל תלויה בכנותו המלאה של התורם.
  9. ייתכן שנותן ו/או המקבל היו מסרבים ליטול את התשורה אילו הכירו, מסיבות פוליטיות, דתיות, עקרוניות וכו'.
  10. הדם כתשורה מתיישן מהר ואין המקבל/הנותן בעל הסמכות לקבוע אם ישתמשו בו או יבזבזוהו.
  11. באשר לנותן, אין אבדן קבוע (הגוף מחזיר את הדם) ובאשר למקבל, תשורה זו משמעותה במקרים מסוימים חיים.

לאחר שטיטמוס מונה את המאפיינים האלו כמאפייני תשורה שהם התנדבותיים ואלטרואיסטים הוא מונה שמונה סוגי טיפוסים של "תורמי" דם:

  1. התורם בתשלום: התורם המוכר את דמו תמורת מה שמקבלים בשוק. אין זו תשורה כי עם עסקה לא אישית הנעשית מוכנית ומנוהלת על ידי יסודות השוק הפרטי. ישנה אפשרות שתורם מסוג זה יהיה גם "תורם חמדן" אשר יעלים מידע חיוני עבור האפשרות לתת דם.
  2. התורם המקצועי: תורם בתשלום העושה זאת באופן קבוע. חשוב להדגיש כי אין תורמים אלו "מקצועיים" משום בחינה טכנית – הם אינם מאורגנים, אינם מחויבים לאף אמת-מידה וכו'…
  3. התורם המתנדב המומרץ בתשלום: תורם בתשלום המעיד כי אין התשלום המניע העיקרי. ייתכן שלחציי הקבוצה (בין אם מדובר בקהילה/מקום עבודה וכו') עוררוהו לתרום. בהתאם לזאת יש לציין תופעה של קבוצות מאורגנות המתחרות ביניהן להגיע ליעדי דם ומשתמשים בתמריץ כספי על מנת להגיע למכסה. תורמים מסוג זה, טוען טיטמוס, מצפים שישלמו להם עבור הטרחה.
  4. התורם לתשלום התחייבות: "במגוון גדול של תוכניות דם בארה"ב ובארצות אחרות מטילים על חולים שקיבלו דם תשלום הקרוי בשמות שונים – "התחייבות", "תמורה" או "פקדון'" (עמ' 72). הטענה היא כי היטל הדם על החולים הוא אמצעי לאכוף באמצעות המחלה חובה מוסרית לתרום דם. התשלומים תמורת הדם נקבעים כגבוהים בכוונה ללא התחשבות במצבו הכלכלי של החולה ובדרך כלל מעל לעלויות השוק ה"אמיתיות". יתר על כן בחלק מן המקרים עבור מנת דם יאלץ חולה להשיב או "לתרום" שתי מנות ואפילו שלוש. טיטמוס טוען כי המדיניות הזו מחייבת את החולה לשאת בהוצאות האבדן של הדם (כיוון שהתיישנותו מהירה) ההנחה היא שעל החולה לשלם על בזבוז המערכת, זאת למרות שאין לו שום שליטה על כך. כך קורה שבניתוחים מסובכים על החולה להחזיר אילו 25 מנות (שבחלק מהמקרים הופכות ל50) שערכן נמדד בשנת פרסום המאמר (1968) עד 1250 דולרים. על החולה מוטלת האחריות לשלם, או למצוא מי שיחזיר עבורו את פיקדון הדם.
  5. התורם בביטוח משפחתי: מדובר על תורם כשיר הנותן תרומה של מנת דם כל שנה ובתמורה "מבוטחים" הוא ובני משפחתו לצרכי הדם שלהם לשנה. בתוכניות הללו העמידו כמופת את ה"בעל-אב הטוב" בן המעמד הבינוני, פוריטני, חסכן, שהמשפחה בראש מעיניו, והוא בעל תודעת ביטוח. אמצעי הענישה בתוכניות אלו הם קנסות כספיים או לחילופין הבושה באי מילוי התפקיד. בחלק מהמקומות ניתן לשלם סכום כסף עבור ביטוח דם שכזה אם כי תופעת  צמיחתן של תוכניות כאלו הותקפה קשות בטענה שהן חותרות תחת יסודות ההתחייבות האישית והמשפחתית. טיטמוס טוען כי אם מביאים בחשבון את העונשים והלחצים הכרוכים במדיניות זו אין אפשרות לסווג תורמים אלו כתורמים אלטרואיסטים.
  6. תורם המתנדב בעל כורחו: מצב בו התורם נתון להשפעה או מרות של גורם אחר, אשר גורם לו "לרצות" "לתרום". אי מתן עלול לגרום לגינוי, השפלה, או השפעה שלילית על עתידם. כקבוצה, טוען טיטמוס, אין להתייחס אליהם כאל גורמים עצמיים אם כי יכול להיות מצב בו פרט מן הקבוצה היה תורם באופן התנדבותי גם אילולא היה תחת השפעת הגורם. את הקבוצות העיקריות של תורמים מטיפוס זה מוצאים בכוחות הביטחון בבתי הסוהר ובמוסדות דומים. טיטמוס נותן כדוגמא שלושה סוגי תגמולים המתקיימים בבתי כלא בארה"ב: תשלום כספי, הקלה בעונש (במדינות מסוימות) או תרומה לבנקי דם והצטברות בחשבון בנק הדם פיקדון ע"ש המוסד שלהם (ואז אין לדעת אם זה תמריץ מספק או שמע יש תמריצים/עונשים אחרים הגורמים לאדם לתרום). זאת ועוד טיטמוס מתאר שתי תופעות נלוות לתורם מסוג זה: 1. חולה שמצבו הרפואי בלתי רגיל ודורש כמות גדולה של דם "מאומץ" ע"י מוסד. 2. תופעה של פרסום מכרזים וקבלת מונופול על תרומות הדם מבתי כלא מסוימים. יש איפה הבדל יסודי בין תרומות כאלו בתוך מוסדות כמו בתי כלא ותרומות של אנשים השייכים לכוחות הביטחון. אם כי, מציין טיטמוס, יתכן בהחלט שאילולא היה אדם משרת בכוחות הביטחון לא היה מתנדב, וזהו היבט בעייתי אחד מתוך רבים ביחס להגדרת מעשה חברתי שכולו התנדבותי.
  7. התורם המתנדב בשל הטבה נלוות: תורמים המתנדבים על מנת לקבל גמול ממשי (לא בצורת כסף) כגון ימי חופשה בתשלום, חופשות ארוכות, ארוחות וכו'. יש לציין שרבות מההטבות הללו מקובלות בברית המועצות, וערכן גבוהה בכפי ערכם של מנות דם בארצות הברית.
  8. התורם המתנדב לציבור: "הטיפוס הזה הוא הקרוב ביותר במציאות החברתית למושג המופשט של "מתת חינם של אדם' (עמ' 78). מאפייני תרומה כזו הם: היעדר גמול ממשי מידי בצורה כספית או לא, היעדר עונשים כספיים או לא, וידיעתו של התורם כי התרומה מיועדת לזרים אלמונים. "מובן שאי אפשר לתאר טיפוס כלשהוא של תורם שמאפיין אותו אלטרואיזם מושלם (…) מוכרך להיות איזה רגש של חובה, הסכמה ואינטרס." (שם)

סיכום:

"מהניסיון לקבוע טיפולוגיה של תורמי דם אפשר לראות שישנו גיוון במושג המתנדב ודרגות רבות של מניעים והתנהגות הנעות מטיפוסים 1-2 ועד 8. יתר על כן, בכל מחקר השוואתי של חילופי- תשורות בחברות מודרניות, במיוחד בתחום עמוס רגשות כדם אדם, אף מבנה התגובות החברתיות נראה כאילו עיצבוהו ערכים תרבותיים ומוסריים במשולב" (שם)

כלומר, טיטמוס טוען כי אין דבר כזה "תרומת דם אלטרואיסטית-התנדבותית" יתר על כן הגישות המקובלות בכל חברה לגבי תרומה וגמול עבור מנת דם ניתנות לניתוח והסקת מסקנות כלפי ערכיה היסודיים של חברה. כך בחברה קפיטליסטית ובעלת שורשים של מחויבות ופוריטניות כמו ארה"ב מקובלות הגישות של מתן תשלום כתמורה לדם ושל ביטוח דם משפחתי ואילו במדינה כבריטניה, בעלת אוריינטציה סוציאלית יותר נפוץ ומקובל יותר הסוג השמיני של התורם וכן פרקטיקה של הפעלת לחץ מוסרי על אדם (בדומה סוג התורם השישי).

הכסף או החיים: כמה זה "מספיק"?

כמה כסף זה מספיק בכדי לחיות חיים מאושרים? אם התשובה היא "עוד" אז אין לכם סיכוי, אבל מבט אחר על העבודה והקניות יכול לשנות את זה.

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: