"כתבי שחרות" הם כתבים מוקדמים של קרל מרקס שנכתבו בין השנים 1841-1847. הגישה שמוצגת בכתבים נקראת מטריאליזם היסטורי. המונח "שיטת ייצור" מתייחס לתנאים החומריים ולמבנה המעמדי (יחסי הייצור) – ומכאן שעבור מרקס ואנגלס חקר ההיסטוריה משמעו חקר שיטות הייצור.
(עמ' 226) "הנחות היסוד שאיתן אנו פותחים, אינן בשום פנים ואופן שרירותיות, אינן בגדר דוגמאות. הן הנחות יסוד מציאותיות, וניתן להתעלם מהן רק על דרך הדמיון. אנו פותחים ביחידים הממשיים, בפעילותם בתנאי החיים החומריים שלהם – בין אם הם נתונים להם ובין אם נוצרו על-ידי פעולתם. הנחות-יסוד אלו ניתנות אפוא לבחינה אמפירית טהורה."
מרקס ואנגלס מבהירים שנקודת המוצא היא לא רעיונות או דמיונות, אלא הנקודה היא מאד קונקרטית – בני אדם ממשיים, בשר ודם, הפעילות שלהם ותנאי החיים החומריים שלהם. "תנאים חומריים נתונים" ← האם אדם גר ליד נחל, על הר או בג'ונגל, "נוצרו על-ידי פעולתם" ← פרי כפיו של האדם.
(עמ' 227) "ניתן לאבחן את בני האדם מן החיות על-ידי התודעה, על-ידי הדת, על-ידי כל דבר שבעולם. הם עצמם מתחילים לאבחן את עצמם מן החיות משעה שהם מתחילים לייצר את אמצעי מחייתם, צעד שהוא מותנה על-ידי אירגונם הגופני. עם שבני-האדם יוצרים את אמצעי מחייתם, הריהם יוצרים בעקיפין את חייהם החומריים עצמם."
האדם עבור מרקס ואנגלס הוא יצור יצרני.
(עמ' 234) "כיוון שבגרמנים עסקינן, והללו לעולם אינם מניחים הנחות מוקדמות, חייבים אנו לפתוח בכך שנקבע את הנחה המוקדמת הראשונה-בתכלית של כל קיום אנושי שהוא, כלומר של כל ההיסטוריה, והיא ההנחה שבני-האדם חייבים להיות מסוגלים לחיות על-מנת "לעשות היסטוריה". בראש ובראשונה נחוצים לשם החיים אכילה ושתייה, דיור, לבוש ועוד כמה עניינים אחרים… העניין השני הוא, כי משעה שסופק הצורך הראשון עצמו, מובילים מעשה-הסיפוק ומכשיר הסיפוק שהושג כבר לצרכים חדשים – ויצירה זו של צרכים חדשים היא המעשה ההיסטורי הראשון."
קיימים צרכים בסיסים לפני פעולת העשייה, מרקס ואנגלס מדברים על שתייה, אכילה, מחסה ללילה ועוד. סיפוק הצרכים האלו, הבסיסיים ביותר, מביא ליצירתם של צרכים חדשים.
מטריאליזם: חומרנות, השקפה השמה את החומר בבסיס החיים, סיפוק הצד החומרי, הגזמה בחשיבות החומר.
הגישה של מרקס ואנגלס היא מטריאליזם היסטורי: השקפה לפיה הגורם המשפיע על ההיסטוריה הוא הכלכלי,
התהוות הגישה בשנות ה-40' של המאה ה-19. כל דבר שבני אדם מייצרים נובע מצורך.
(עמ' 235) "היחס השלישי המופיע כאן בהתפתחות ההיסטורית הוא זה, שבני האדם היוצרים כל יום מחדש את חייהם, מתחילים גם ליצור בני-אדם חדשים, לפרות ולרבות: היחס בין הגבר לאישה, ההורים והילדים, המשפחה. עם היווצרותם של יחסים חברתיים חדשים בעקבות הצרכים המתרבים ועם היווצרותם של צרכים חדשים בעקבות ריבוי מספרם של בני-האדם, הופכת משפחה זו (שהייתה לכתחילה בכל מקום היחס החברתי היחידי) לגורם משני ונאלצת להיות נדונה ומפותחת לפי הנתונים האמפיריים הקיימים ולא כפי שנהוג בגרמניה לפי "מושג המשפחה"…"
הייצור הוא דבר דינאמי: בני אדם מתרבים, מייצרים בני אדם חדשים, צרכים חדשים. אלה היבטים שצריך לקחת בחשבון כשמדברים על היסטוריה.
(עמ' 236) "יתר על כן, שלושה צדדים אלו של הפעילות החברתית אין להשיגם כשלושה שלבים, כי אם רק כשלושה צדדים, או כדי לכתוב בלשון המובנת לגרמנים, כשלושה "מומנטים" הקיימים יחד מאז תחילתה של ההיסטוריה ומאז האדם הראשון ומתממשים בהיסטוריה עד עצם היום הזה"
מרקס ואנגלס אינם מדברים על שלושה שלבים בעשיית ההיסטוריה, אלא על היבטים שונים בהתפתחות ההיסטוריה של המין האנושי.
(עמ' 236) "יצירת החיים, הן החיים העצמיים על-ידי העבודה והן חיי זולת על-ידי ההולדה, מופיעה עתה כיחס כפול: מצד אחד כיחס טבעי, ומצד שני כיחס חברתי – חברתי במשמעות זו שמובנת מתוכה פעילותם-בצוותא של מספר יחידים, ואחת היא באילו תנאים, באיזה אופן ולאיזו תכלית. מכאן נובע, שאופן-ייצור מסוים או שלב תעשייתי מסוים קשורים תמיד לאופן מסוים של פעילות הצוותא או לשלב חברתי מסוים, ואופן זה של פעילות הצוותא הוא עצמו בחינת "כוח הייצור"…"
מרקס ואנגלס אומרים שליצור, העבודה, או יחסי הייצור יש שני היבטים. דבר ראשון היסטוריה זה ייצור/עבודה ראשונית. אלו הם הצרכים וכך מספקים אותם.
לפעולת הייצור יש שני היבטים מרכזיים:
תמיד צריך לשאול באילו תנאים בני אדם פועלים ובאילו מסגרות חברתיות הם פועלים. מרקס ואנגלס מתעניינים בעיקר ביחסים החברתיים בהם בני אדם מייצרים (היחס החברתי). יחס חברתי גם משתווה למבנה מעמדי, המסגרת הרחבה ביותר שבתוכה מתקיים הייצור.
תנאים חומריים הם מה שהטבע מייצר לאדם או שהאדם מייצר לעצמו.
ייצור לדעתם הוא תמיד חברתי – ייצור בצוותא. אדם לא מייצר כיחיד, אלא תמיד כחלק מפעולה חברתית. יחסי העבודה קשורים במין וגיל: התפקידים של המינים שונים, וגילאים שונים מייצרים בצוותא בשוויוניות… כגון משפחה (או Gens). ככל שגדלה החברה, חלוקת העבודה מורכבת יותר = צוותא מורכב. כיום יש חלוקת עבודה על בסיס מעמדי – זו חברה לא שוויונית.
ארבעת המומנטים שהוזכרו עד כה בכתבי השחרות:
1. איך בני אדם מספקים צרכים – בני אדם מספקים ע"י עבודה צרכים חומריים בסיסים ביותר: ביגוד, אוכל, שתייה, מחסה.
2. צורך מוליד צורך – התהליך שבו בני אדם מספקים את צרכיהם הוא תהליך שיוצר צרכים נוספים, תהליך דינאמי, מתחדש.
3. בני אדם מתרבים – בני אדם בה בעת מתרבים וחיים במסגרות משפחתיות: יש זיקה בין הורים לילדים, גברים ונשים.
4. פעולת הייצור בעלת יחס כפול (חברתי וחומרי) – העבודה היצרנית היא תמיד פעולה שיש בתוכה יחס כפול: מתבוננים ממן ההיבט היחסים החברתיים, והעבודה בתנאים חומריים מסוימים.
(עמ' 236) "רק עתה, לאחר שהתבוננו כבר בארבעה מומנטים, בארבעה צדדים של היחסים המקוריים, ההיסטוריים, רק עתה מוצאים אנו שיש לו-לאדם גם "תודעה" (בני-האדם יש להם היסטוריה כיוון שהם נאלצים לייצר את חייהם ונאלצים לעשות זאת באופן מסוים; אופן זה נתון על-ידי אירגונם הפיזי: כן גם לתודעתם). אף תודעה זו אינה נתונה מראש בתור תודעה "טהורה". מלכתחילה רובצת עליה-על "הרוח" הקללה להיות אחוזה ב"חומר", המופיע כאן בצורת שכבות-אוויר נעות, צלילים, קיצורו של דבר: הלשון".
רק לאחר שהובאו בחשבון ארבעת המומנטים – ניתן להתייחס לתודעה. אין לה קיום אוטונומי, אלא אחוזה בתנאי הקיום של בן האדם.
"ההוויה קובעת את התודעה" (מרקס)
זוהי המסקנה החשובה ביותר מכתבי השחרות: ההוויה, הלוא הם תנאי הקיום, הם הקובעים את התודעה, הלוא הם ארבעת המומנטים. אלו הן הנחות יסוד בשביל לכתוב וללמוד היסטוריה חברתית.
