מרי דאגלס – טומאה חילונית – סיכום

בפרק 2 של ספרה "טוהר וסכנה", תחת השם "טומאה חילונית" מרי דאגלס סוקרת גישות מחקריות ומסורתיות שונות בנוגע להסבר טקסים "פרימיטיביים" ומנהגים דתיים במונחים של מטריאליזם רפואי, כלומר כאמצעים של שמירה על בריאות הציבור (כמו למשל מנהג נטילת הידיים של היהודים או חוקי הכשרות). דאגלס מקבלת את הגישה של המטריאליזם הרפואי כל עוד היא אינה פוסלת הסברים אחרים. ההסבר האחר שמציעה דאגלס ב"טוהר וסכנה" הוא הפחד של אנשים מכל התרבויות מפני הפרה של עקרונות טקסיים והעונש שעלול לבוא בשל כך.

ב"טומאה חילונית" דאגלס שוללת את ההבחנה בין טקסים "פרימטיביים" וכללי היגיינה מודרניים. היא טוענת כי מערכות סמליות של טומאה יכולות להיות דומות למדי וההבדלים היחידים הם הדרך שבה מערכות אלו באות לידי ביטוי בתרבויות שונות.

בין טומאה והסדר החברתי

כאשר היא בוחנת מחדש את התפיסות של היגיינה וטומאה בתרבות המודרנית דאגלס טוענת כי מה שמפריד בין טומאה "פרימיטיבית וטומאה חילונית זה העובדה שהחילוני נמנע מלכלוך כתוצאה מידע שלו בבקטריולוגיה ופתוגנים לעומת ה"פרימיטיבי" שנמנע מלכלוך בשל הידע שלו לגבי טיבה של האלוהות או העולם. עם זאת, דאגלס טוענת כי עקרונות אלו עדיין עומדים בעיקרון של טומאה כמשהו שאינו במקומו הראוי.

דאגלס טוענת כי ישנה אנלוגיה (דמיון מבני) בין הרעיון של טומאה והסדר החברתי. מה שהחברה מסמנת בתור טומאה הוא משהו שנתפס בתור סטייה מהנורמה ושבירה מהנורמות של המבנים החברתיים והתרבותיים. ב"טומאה חילונית" דאגלס תופסת את הטומאה בתור רעיון שהוא תלוי תרבות ובכך היא שוללת גישות קודמות לנושא שנובעות מעמדה של אבולוציה תרבותית או היררכיה תרבותית.

אחת הביקורות שהופנו כנגד רעיון ה"טומאה החילונית" בפרט וב-"טוהר וסכנה" בכלל הוא כי גישתה של דאגלס הינה שמרנית וסטרוקטורלית (מבנית) מידי. גישתה של דאלגס נחשבת לשמרנית לאור ההתייחסות שלה לסדר החברתי כתופעה טבעית ומובנת מאליה ולא כתוצאה של יחסי ומאבקי כוח המשתמשים בהגדרה של טהור ובלתי טהור, נקי ולא נקי, קדוש וטמא. בכדי לבסס היררכיות חברתית (חשבו על שיטת הקאסטות בהודו ובייחוד על מעמד "הטמאים"). ההפרדה הנוקשה של דאגלס בין טהרה וטומאה גם לא מאפשר אתרי ביניים ומרחבים לימינליים. בעיה נוספת ב"טומאה חילונית" של דאגלס היא ההתייחסות שלה בפרק לתרבות כמשהו סטטי ובלתי משתנה, ועל כן התיאוריה שלה ב-"טוהר וסכנה" אינה מועילה במיוחד כאשר דנים בגורמים לשינוי חברתי.