סיכומים בפסיכולוגיה קוגניטיבית: הגישה האנליטית לזיהוי צורה

סיכומים בפסיכולוגיה קוגניטיבית: הגישה האנליטית לזיהוי צורה

הסיכומים עוזרים לכם? אנא שקלו לתת תרומה קטנה בתמורה… אפשר גם לעשות לייק!

חזרה אל: פסיכולוגיה קוגניטיבית- סיכומים

הגישה האנליטית לזיהוי צורה– תפיסת הרכיבים קודמת לתפיסת השלם. תפיסת הצורה נבנית מתפיסת התכוניות בנפרד וחיבורן לכלל צורה שלמה. גישה זו נקראת גם ניתוח תכוניות (יסודות צורניים בסיסיים המרכיבים צורה מורכבת יותר). עלפי גישה זו קיים עקרון בסיסי יותר, הקודם לתפיסת הדמות והרקע, והוא ניתוח התפיסה של המרחב וחלוקתו לקווי מתאר. החלל הנתפס כסגור בתוך קווי המתאר נתפס כצורה, והחלל הנתפס מחוץ לקווי המתאר נתפס כרקע. קווי מתאר סובייקטיביים – התופס מחפש אחר משמעות בעולם הסובב אותו ועל כן אפיונים של גירויים המוכרים לתופס מתוך ניסיונו הקודם ועולם הידע שלנו. (עקרון זה דומה לעיקרון הסגירות). הדימוי המיוצב –  תופעה זו מתרחשת כאשר מקרינים אותו גירוי באותו מיקום על הרשתית של העין, וכך כאשר העין נעה הדמות נשארת קבועה באותו מיקום על הרשתית. לאחר כמה שניות הדמות נעלמת מן התפיסה. תופעה זו מראה כי לא מספיק השינוי שיוצרים קווי המתאר במעבר האור לעין, שינוי זה צריך להיות דינאמי ולא סטטי. הדמות אנה נעלמת מהתפיסה בבת אחת אלא בחלקים (אם מציגים ריבוע הוא נעלם מן התפיסה צלע אחר צלע), לו נתפסה הצורה כשלם שאינו מורכב מחלקיו, הייתה אמורה הצורה להיעלם בבת אחת , התפרקותה לחלקים תומכת בטענה שאלו הם אבני הבניין שלה.

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: