כאשר הוחלפה הפזטה ביורו היו שתי סדרות של שטרות בשימוש, האחת סדרה מ1982 (אלאס, קסטרו, גלדוס, ג'ימנז, חואן קרלוס, פליפה) והשנייה מ1992.
200 פזו: ליאופולדו אלאס
500 פזו: רוזליה דה קסטרו
1000 פזו: הרנאן קורטז, פרנסיסקו פיזארו, בניטו פרז גלדוס
2000 פזו: חוזה סלסטינו מוטיס, חואן רמון ג'ימנז
5000 פזו: כריסטופר קולומבוס
10000 פזו: המלך חואן קרלוס, גורג' חואן, פליפה נסיך אסטוריאס
לאופולדו אלאס (200 פזו- סדרה ישנה): ((Leopoldo Alas y Ureña 1851-1901. ידוע גם כקלרין, סופר ספרדי. את ילדותו בילה בגוודלחארה וליאון עד שעבר לאוביידו ב1985 שם החל בקריירה כמשפטן. בין 1871-1878 חי במדריד בה עבד כעיתונאי, לימד בסרגוסה בין 1882-1883 ואז שב לאוביידו למשרת פרופסור למשפט רומי.
ספרו המפורסם ביותר הוא "la regenta" (אשת העוצר, 1884-85) שנכתב כשהוא מושפע מזרמי הנטורליזם והקראוסיזם (Kraussism) – זרם פילוסופי שקרא לתחייה תרבותית ואתנית של ספרד. לספר סגנון ייחודי עשיר בדמויות משנה וסיפורים קטנים בעוד שהדמויות המרכזיות נותרות מעורפלות והוא מזכיר במעט את "מאדאם בובארי" של גוסטב פלובר ממנו הושפע.
ב1890 פרסם קלרין את " Su único hijo" (בנו הקדוש) שנועד להיות הראשון בטרילוגית ספרים שמעולם לא התממשה וכך היה " Su único hijo" לספרו האחרון.
קלרין נפטר באוביידו כאשר הוא מותיר אחריו כחמישה ספרים וכן מאות סיפורים ומאמרים עיתונאיים. כמו כן הותיר אחריו הסופר חידות רבות שיעסיקו פרשני ספרות ספרדיים עד היום, עם סגנונו האניגמטי ועיסוקו באל ובאדם בכפיפה אחת.
רוזליה דה-קסטרו (500 פזו- סדרה ישנה): (Rosalía de Castro). 1837-1885. סופרת ומשוררת. נולדה כרוזליה קסטרו דה מורגויה אך הייתה ידועה כרוזליה דה קסטרו. היא נולדה בסנטיאגו דה קומפוסטלה שבמחוז גליסיה בצפון-מערב ספרד וכתבה בגליסית וקסטליאנית.
לאחר שיצא לאור ספרה Séculos Escuros ('מאות שחורות') הפכה קסטרו לאחת הדמויות החשובות בתנועה הרומנטית הגליסית שנודעה כ- Rexurdimento (רנסנס) יחד עם סופרים דוגמת מנואל קורוז אנריקז (Manuel Curros Enríquez) ואדוארדו פונדל (Eduardo Pondal). שירתה נכתבה בסגנון ה- Saudade (געגוע בגליסית ופורטוגזית) – סגנון גדוש רגשות נוסטלגיה ומלנכוליה.
היא נישאה (מתי?) למנואל מורגויה (Manuel Murguía), עיתונאי, היסטוריון, חבר האקדמיה הגליסית ועורך ספריה של אשתו. לזוג נולדו שבעה ילדים (אחת מהם, ולנטינה, נולדה ללא רוח חיים) אך צאצאיהם לא הצליחו להעמיד צאצאים משלהם וכיום אין נצר חי למשפחה. בני הזוג סבלו מעוני אך הדבר לא עצר רוזליה מלהיות פעילה כנגד שימוש לרעה בסמכות ולמען זכויות העניים והנשים. בסוף שנותיה סבלה מסרטן הרחם שלבסוף הוביל למותה ב-1885.
התאריך בו פרסמה את אסופת שיריה הראשונה, Cantares gallegos ('שירים גליסיים') – 17 במאי 1863 נחגג עד היום בכל שנה כ"יום הספרות הגליסי" (Día das Letras Galegas) – חג רשמי של הקהילה האוטונומית של גליסיה.
בניטו פרז גלדוס (1000 פזו- סדרה ישנה): (Benito Pérez Galdós). 1843-1920. גדול הסופרים הריאליסטים הספרדיים, מחזאי ופוליטיקאי. גלדוס נולד באיים הקנריים אך בגיל 20 עבר למדריד שם בילה את מרבית חייו הבוגרים. כאיש ציבור כיהן גלדוס כנציגו של מחוז גואימה (Guayama), פורטו-ריקו, בפרלמנט מדריד. ב-1897 נבחר גלדוס לאקדמיה הספרדית המלכותית (Real Academia Española) וב1907 נבחר כנציג המפלגה הרפובליקנית בפרלמנט.
ספריו המוקדמים כללו שילוב של דמויות היסטוריות ובדיוניות, ובדומה לבאלזק, חלק מדמויותיו מופיעות אצל גלדוס בכמה ספרים שונים.
מזמנו ועד היום הוא זוכה לפופלאריות עצומה בספרד, מוזכר בנשימה אחת עם סרוונטס ונחשב למקביל הספרדי של טולסטוי. אך למרות זאת הוא נותר עד למחצית המאה העשרים, ובמידה מסוימת עד היום, בלתי ידוע למדי מחוץ לספרד ומעטים מספריו תורגמו לשפות זרות ולא זכו לפופולאריות. כאשר הוצגה מועמדותו לפרס נובל (מתי?) גרר הדבר מסע הכפשה של שמו דווקא מקרב בני עמו.
הוא איבד את ראייתו בגיל 69 אך המשיך להכתיב את ספריו עד יום מותו בגיל 76. זמן קצר לפני מותו הוקם פסל בדמותו בפארק דל רטירו )Parque del Retiro( במדריד.
בוקסה: קונקיסטאדורים: (בספרדית: Conquistador, מילולית: כובש). כינויים של ההרפתקנים הספרדיים שלקחו חלק בכיבושי ספרד באמריקה הלטינית והאוקיינוס השקט שסופחו לאימפריה הספרדית במאות ה-15 וה-16.
הרנאן קורטס (1000 פזו חדש): (Hernán Cortés) 1485-1547. היה ידוע גם כהרנאנדו או פרנאנד קורטס וחתם על מכתביו כפרנאן קורטס. היה הקונקיסטאדור שכבש את מקסיקו בעבור ספרד. הוא ופרנסיסקו פיסארו הם בני-דודים מדרגה שנייה.
