בעיות בפילוסופיה של המוסר: חובות אצל קאנט

הסיכומים עוזרים לכם? אנא שקלו לתת תרומה קטנה בתמורה… אפשר גם לעשות לייק!

קאנט מציג תיאוריה דאונטולוגית בפילוסופיה של המוסר לפיה ערכו של המעשה הוא בעצם היותו תואם את חוקי המוסר.

      על פי קאנט, הזכאי ליחס מוסרי הוא כל בעל תבונה.

עקרונות התיאוריה של קאנט:

הרצון הטוב:

קאנט טוען שהדבר היחיד שהוא טוב באמת, הינו הרצון הטוב עצמו. בבואנו להעריך מעשה, עלינו להעריכו על פי הרצון הטוב שעמד או לא עמד מאחוריו.

קאנט מביא 5 נימוקים לחשיבות הרצון בהערכת המעשה:

א.      כל מידה טובה עשויה להפוך לרעה אם אין רצון טוב מאחוריה.

ב.      ללא הרצון הטוב כמניע, אין המעשה הטוב נזקף לזכותנו. (למשל- לשכוח כסף, עני מוצא את הכסף- לא נחשב למתן נדבה כיוון שלא הייתה כוונה).

ג.       גם כאשר תוצאת מעשה היא רעה, אנו מקלים בשיפוט עושה המעשה אם כוונתו הייתה טובה.

ד.      ישנם מעשים שלא ניתן לבצע ללא כוונה- למשל- לשקר.

ה.     לא ניתן להטיל אחריות מלאה על תוצאות מעשינו, כיוון שישנם גורמים רבים המשפיעים על התוצאה. עם זאת, הבחירה לעשות את המעשה, היא שלנו בלבד.

מכל זה יוצא שהרצון הטוב הוא תנאי הכרחי לכך שהמעשה הוא טוב, ותנאי מספיק לכך (בלעדיו המעשה לא טוב, ואיתו המעשה טוב בלי קשר לתוצאה).

קאנט מבקר את הטלאולוגים בשתי נקודות:

1. לפי הטלאולוגים התבונה אמורה לשרת את האדם, ולספק לו אמצעים ע"מ להגיע לתכלית העליונה. אבל לפי זה אין צורך בתבונה בהשקפת עולמם, וגם האינסטינקט יכול להוביל את האדם (כמו אצל החיות).
2. אחרי 2000 שנות טלאולוגיה, קאנט טוען שניתן לסכם ולומר שלא הצליחו למצוא ואת התכלית העליונה, ומכאן שאין לבסס עליה תורת מוסר. תורת המוסר הטלאולוגית לא הצליחה לבסס את עקרונותיה, וצריך תורת מוסר אחרת.

החובה:

קאנט טוען כי הרצון הוא טוב כאשר הוא מציית לחובה, ונעשה לשם הציות לחובה.

קאנט מבחין בין ציות התואם את החובה, לבין ציות לשם קיום החובה וטוען כי ציות בהתאם לחובה עשוי לנבוע ממניעים אנוכיים שליליים.

החוק:

קאנט טוען כי פעולה הנעשית מתוך חובה היא פעולה הנעשית מתוך הכרת כבוד לחוק המוסרי.

קאנט מסביר את מושג החוק מוסרי על ידי הקבלה לחוקי הטבע- מה שמאפיין אותם הם שהם חלים על כל הפרטים, ולמעשה מהווים תופעה כללית. (כל העצמים נופלים למטה).

באותו האופן, גם החובה המוסרית מנוסחת בלשון כללית שלא מתירה יוצאים מן הכלל. ההבדל הוא ב"מחשבת החוק" – יש צורך שהאדם יחשוב על החוק וידע אותו במוסר, ואילו בטבע החוק חל על המושא גם אם הוא לא יודע אותו.

הציווי המוחלט:

מאחר ועלינו לציית לחוק מוסרי, קאנט מצא לנכון לנסח את החוקים המוסריים בצורת ציוויים.

קאנט מבחין בין שלושה סוגי ציוויים:

1. ציווי הזריזות- מתאים לתכלית מסוימת בלבד. (אם אתה רוצה לאכול, פתח את המקרר).
2. ציווי הפיקחות- ציוויים המנחים כיצד לפעול לשם השגת מטרה שתעשה את האדם מאושר.
3. ציוויים מוחלטים- ציווי הקובע כי עלינו לנהוג באופן מסוים, שלא לשם השגת מטרה, אלא כי עלינו לציית לציווי זה.

שני הציוויים הראשונים הם ציוויים מותנים- יש לציית להם כאשר המטרה ידועה מראש.

הציווי המוחלט אינו נועד לשרת מטרה.

הציווי המוחלט הראשון- החוק הכללי:

קאנט מנסח את הציווי המוסרי (הצו הקטגורי) המוחלט כך:

"עשה מעשיך רק על פי אותו הכלל המעשי אשר, בקבלך אותו, תוכל לרצות גם כן כי יהיה לחוק כללי."

כלומר- בבואנו להחליט האם מעשה הוא מוסרי או לא, עלינו לשאול את עצמנו האם היינו רוצים שיהיה כלל המחייב את כולם לפעול לפי אותו שיקול דעת המנחה אותנו.

הציווי המוחלט הראשון- חוק הטבע:

קאנט מנסח את הציווי המוחלט הראשון באופן נוסף, על פי האנלוגיה לחוק הטבע:

"עשה מעשיך כאילו יהיה הכלל המעשי של פעולתך, על ידי רצונך, לחוק טבע כללי".

כלומר- הציווי המוחלט הראשון מדבר על חוק מוסרי כללי, אך חוק מוסרי ניתן להפר. את חוקי הטבע לא ניתן להפר, ולכן טוען קאנט כי עלינו לעשות מעשים שהיינו רוצים שיהיו לחוק כללי אותו אף אין אפשרות להפר.