מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית: הבסיס ההיסטורי לשאלת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית

מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית: הבסיס ההיסטורי לשאלת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית

מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית

מאגר סיכומים אקדמיים

לא ניתן לטפל במובנים הצרים של הדיון בנושא של ישראל כמדינה יהודית-דמוקרטית בלי לשמור גם על הפרספקטיבה הרחבה, ולכן נעמוד על הרקע ההיסטורי של הציונות, המדינה והרקע להיווצרותה.

פרופ' יהושע פורת 

בכל שפה יש לכברת ארץ שם, ללא שום מטען אידיאולוגי. בעברית קוראים למדינה הזו ארץ ישראל. בערבית היא פלסטינה. לא צריך לעורר בעקבות כך פולמוס. המונח פלסטינה זו המצאה מנדטורית שהיתה תוצאה של חששם מהתגובה הערבית. זו אינה תופעה ייחודית לישראל, וכך גרמניה קרויה בפי הצרפתים אלמניה, ג'רמני בפי האנגלים, בעוד שהגרמנים עצמם מכנים את מדינתם דויטשלאנד.

מעמד ירושלים לאורך ההיסטוריה

ירושלים זכתה למעמד מקודש באסלאם. כיון התפילה הראשון שמוחמד קבע היה לירושלים. לאחר מכן הכיוון שונה למכה. ירושלים היא העיר השלישית בקדושתה לאחר מכה ומדינה. הקוראן מברך את השטח מהמסגד הקדוש ועד למסגד הרחוק. המסגד הקדוש הוא המסגד שבמכה. אל אקצה, מילולית, זהו המסגד הרחוק (שבקצה). בסוף המאה השמינית נקבע שמדובר בירושלים.

מה שנותר פתוח מבחינה פרשנית זו שאלת מיקומו של המעגל סביב אל אקצה שזכה לברכה.

פלסטין מופיעה בקוראן בקשר יהודי. "משה אמר לבני ישראל – היכנסו לארץ הקדושה (פלסטין)". זו כל ההתייחסות. לא מדובר על אל אקצה או על אמונות מוסלמיות. זהו הבסיס ההתחלתי הדתי למעמדה של ארץ ישראל באסלאם.

לאחר המאה השביעית לא קמה יחידה מנהלית תחת השלטון של הכובשים המוסלמים. הכובשים ביצעו ערביזציה של מוסדות השלטון הביזנטיים. האזור של ארץ ישראל של שני עברי הירדן היה מחולק לשלוש יחידות – פלסטינה פרימה (מרכז ודרום א"י), סקונדה (הגליל, הגלעד והבשן) טרטיה (דרום הארץ). הערבים שמרו על החלוקה הזו. בתקופה הרומאית האזור היה מטופח למדי, מכיוון שמרכז הכובד השלטוני היה בדמשק. לאחר מכן, כשמרכז הכובד של המדינה האסלאמית עובר לבגדד, האזור הופך לאזור שולי, שחולק בין שכם וירושלים.

לאחר הכיבוש הממלוקי כל מה שמעבר למדבר סיני הפך לפרובינציה שמרכזה בדמשק. גם אז היה מחוז בשכם וירושלים שהיו כפופים לשלטון בדמשק. בתקופת מסעות הצלב מתעצמת החשיבות הפוליטית של א"י בשל העולים לרגל והחשיבות הדתית שהעיר זוכה לה. הממלוקים מחזיקים את האזור עד המאה ה-16, כאשר מרכזם הוא במצרים.

העות'מנים כובשים את האזור במאה ה-16, אבל הם לא מעבירים לכאן את מרכז הכובד שלהם. לפרובינציות שמחוץ לאנטוליה נשלחו חיילים ופקידים, אבל האוכלוסיה נותרה אותה אוכלוסיה. המרכז הגדול נותר בדמשק.

אין אחידות באופן השליטה של העות'מנים בא"י. ברוב התקופות הגליל נחשב כחלק מיחידה שמרכזה בצידון, באופן נפרד מדמשק. מדרום לעמק יזרעאל היה מדובר במחוז שכם וירושלים. היו מקרים בודדים בהם שכם וירושלים אוחדו למחוז אחד תחת ירושלים. לאחר מכן שכם מוצמדת לירושלים, והגליל עובר ליחידה שמרותה תחת ביירות. לעיתים היתה התייחסות לשם המחוז של ירושלים כאל "הארץ הקדושה", במאה ה-19.

הגדרת המוסדות על ידי הציבור הרחב

יש עדויות מעטות מהתקופות הנ"ל. יש שתי עדויות בולטות. אחת מסוף המאה ה-16, סוף התקופה הממלוקית. מדובר בקאדי שהוציא אסופה היסטורית פוליטית של מחוז ירושלים/חברון. באלמנך הזה הוא מזכיר את ארד (ארץ) פלסטין. האזור מתואר על ידו כמחוזות ירושלים ושכם.

עדות שנייה מהתקופה הזו תומכת בחלוקה הזו.

סדרי השיפוט העות'מניים שהקימו מערכת אזרחית במקביל למערכת השיפוט הדתית, מעידים גם הם על החלוקה. הצווים מהתקופה מעידים כי המחוז של שכם היה כפוף לקאדי של ירושלים. אם אחד מבעלי הדין לא הסתפק בהחלטה של מושל שכם, הערעור הגיע לירושלים. ירושלים היוותה ערכאת ערעור למחוז שכם, מה שמעיד על העליונות של מחוז ירושלים בתקופה.

חגיגות נבי מוסא – החגיגות הללו ראשיתן בתקופת המאבק בצלבנים (סלאח אל דין, המאה ה-12). באפריל, במקביל לחגיגות הפסחא, נערכו כליות לרגל לקברו של נבי מוסא, הלא הוא משה רבנו. מקום קבורתו לפי המסורת המוסלמית הוא בקרבת יריחו. החגיגות הללו עירבו גם את מחוז שכם וירושלים. התיעוד של החגיגות מעידות על היחסים בין המחוזות. החג הזה התקיים ברציפות עד לשנת 1937, עד המאורעות, אז הבריטים מנעו את ההתכנסויות הללו מחשש להתפרעויות. לאחר מלחמת העצמאות והחלוקה החגיגות לא חודשו. הגורם המנהיגותי בחגיגות היו משפחת אל חוסייני מירושלים, משפחת המופתי של ירושלים, מה שמעיד על מעמד העיר.

מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית: הבסיס ההיסטורי לשאלת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: