רוסו – המעבר מבן אדם פראי למתורבת
לפי רוסו במצב הטבעי האדם מקיים עצמו מציד ודיג ואיסוף פירות, ולא צריך להשקיע את כל זמנו בכך. לא תלוי אחד בשני. אבל טמונה יכולת בלתי מוגבלת לשיפור עצמי. כבן אדם לומד להכות בברזל ולעבד אדמה, הוא משפר את חייו עד מאוד, אך מאבד את עצמאותו. שני עיסוקים שדורשים עבודה מתמדת. נהיית חלוקת עבודה, אנשים מחליפים סחורות. מצב שונה בתכלית מהמצב הקודם. האדם היה בלתי תלוי – היום לגמרי, במיוחד במותרות, LUXURY. לוולטייר ודיויד יום זה לא הפריע.
לא רק זה, רוסו טוען שאנחנו משועבדים על ידי העבודה עצמה, כי בחלוקת עבודה אנחנו צריכים לעבוד כל הזמן, בניגוד לטבע שלנו. החברה המסחרית הבורגנית מרמה את האדם, ומשכנעת אותו לעבוד. ערך העבודה חשוב להוגים בורגניים כג'ון לוק או אדם סמית'. ביקורת דומה, לעומת זאת, אפשר למצוא אצל אנטוניו גרמשי. משועבד באחרים ולגמרי תלוי בהם, ומכאן – חשוב לו להראות טוב עבורם. נהיה צבוע, וצריך לעמוד בסטנדרטים שהחברה דורשת (פלאפון). סמל של מעמד.
לפי רוסו החקלאות דורשת מהאדם לעבד את אותה אדמה – הופך משועבד, אבל האדמה הופכת לרכוש שלו, וזהו המהלך הסופי לקראת רכוש פרטי. צריך ביטחון. במהרה רכוש פרטי מביא לאי-שוויון כלכלי. יהיו אנשים שיהיה להם יותר, יוכלו להלוות ולשעבד אחרים. אנשים טובים ישעבדו את רוב האדמות הטובות ויגבירו את אי השוויון. במהרה אנשים מבדילים לו רק בין תכונות, אלא גם בין כמות רכוש. התוצאה משוויון העוני יגבר, ויכניס את החברה למצב של אי צדק. העניים ינסו להוציא דברים באמצעות כוח. החברה תיכנס למלחמת כל בכל, למצב הובסיאני, אבל שהוא תוצאה של התפתחות. אז העשירים מצליחים לשכנע את העניים שיהיה יותר טוב במסגרת מדינית.
האם האנשים שכורתים אמנה מעבירים את כל זכויותיהם למדינה, כמו שהובס טוען? רוסו טוען שלא, הם מעבירים חלק מהזכויות, כדי להבטיח חופש. האנשים לא החליטו בכך סתם, אלא כדי להגן על זכויות היסוד שלהם (כמו לוק). חברה מבוססת על שלטון החוק וצדק. אבל זה לא נגמר פה. מה שבשביל לוק זה כבר מספיק, בשביל רוסו זו התחלה שמתבררת כאשליה. הפתרון הזה מתמקד רק בסימפטומים – שם קץ למלחמת כל וכל, אבל לא מסוגל לבטל את הבעיה – הציביליזציה המודרנית. אנשים מודרנים נשארים צבועים ומשועבדים לחברה. בהתחלה הם אמנם מקימים רפובליקה, בה כולם מחוקקים, אבל זה לא מחזיק כי אין לאנשים זמן לפוליטיקה, אז הם בוחרים אנשים לפי הכישורים שלהם, אבל מהר מאוד אי שוויון כלכלי מביא לאי-שוויון פוליטי. בסופו של דבר תופס מישהו את השלטון והופך לרודן. אם כוח ברוטלי מחליט הכול, העם בסוף מפיל את הרודן, ואז שוב יש העדר שלטון, ומלחמת כל בכל. שום דבר לא יעזור לחברה המושחתת. מפחד מהמהפכה, כמו הוגים אחרים בתקופתו, היא לא תביא לגאולה, ויכולה לעזור רק לעם שלא הושחת. לז'נבה פשוט יש מזל – הצליחה להשאר רפ' קטנה. לצרפת המושחתת כלום כבר לא יעזור.
לפי רוסו בן אדם נולד במצב של תמימות, אבל במצב זה הוא יותר דומה לחיה. מתחיל תהליך הדרגתי בו אדם מאבד את התמימות לטובת פיתוח מוסר. יש לכך מחיר קשה – בן אדם נענש – צריך לעבוד קשה, לפחד מהמוות, ולעמוד בדרישות. סיפור החטא הקדמון בלבוש לא תיאולוגי, אלא היסטורי.
האם קיים פתרון?
יש האומרים שרוסו קרא לאנושות לחזור אחורה, אבל זה לא נכון. הוא לא תיאר מצב מקרי, הדברים שקרו הייתה להם סיבה. אי אפשר לחזור לעידן התמימות, לגן עדן, זה היה בלתי נמנע, ותואם את הטבע האנושי. זה פותח לבן אדם תכונות חדשות. סלד מחיי העושר, אבל חשב שרק בעולם המתורבת אפשר להגיע למלוא המוסר. רק בן אדם מפותח מסוגל להיות טוב באמת. לאדם המודרני יש אופציה או להיות רע או להיות הכי טוב. יש מקומות טובים – ז'נבה!
רוסו הקדיש את המסע לשוויון לשליטי העיר. ידע שזו עיר מודרנית. אדם פרימיטיבי לא מודע לעצמו. ברגע שמתפתחת המודעות העצמית היא משולבת במודעות לאחרים. האינדיבידואליות מתפתחת בד בבד עם החברה. הכי מפותח והכי משועבד. אנחנו רוצים להיות אינדיבידואלים וגם להשתחרר.
רוסו לא היה אופטימי, הוא לא חשב שאפשר לתקן עולם מושחת, אבל בתוכו ניתן לתקן אייים של חופש.
שתי דרכים אפשריות ליצור אדם מודרני על פי רוסו:
- חינוך אינדיבידואלי. לשמר את הילד ואת האותנטיות. ספר על חינוך שנקרא "אמיל".
- הקמת חברה שתחזיר את האותנטיות. לא מתאים לכל חברה. חברות גדולות אין להן תקנה. אדם שחי בחברה מושחתת צריך חינוך מסעיף 1. חברה קטנה תוכל לשמר מידות טובות. על כך הוא מפרסם את "האמנה החברתית", שמעורר הד רב. בז'נבה, הנשלטת על ידי קלוויניסטים, רואים בזה כפירה ושורפים את הספר. רוסו נעלב, ומתכחש לזהותו.
