מונטסקייה דוחה את התפיסה של הובס, אבל לאן הוא הולך? בחזרה לאריסטו? לא. הוא מחדש, בכך שבניגוד להוגים הקלאסיים, שתמיד הייתה להם הנחה שאפשר לזהות את המשטרים הטובים ביותר, הוא לא חושב שניתן למצוא את המשטר הטב ביותר באופן כללי. מונטסקייה אמנם מעדיף משטר מסוים (הרפובליקה), אבל לא בכל המצבים. כל משטר יש לו את הרגעים שלו. אפילו רודנות, יש עמים מסוימים שרק היא מתאימה להם. אבל יש בזה בעיה, מונטסקייה טוען שלמצבים שונים צריך חוקים שונים, אבל גם טוען שלחוקים צריך להיות קשר לחוק הטבעי. אז המסקנה במבט ראשון היא שרק מערכת חוקים אחת מתאימה לחוק הטבעי. אך לא כן הוא! אמנם הם צריכים להתאים לחוק הטבעי, אבל הוא לא קובע שום דבר בנוגע לתוכן שלהם. צריך להתאים את החוקים לנסיבות הספציפיות – זה החוק הטבעי. אלמנט של רלטיביזם. אבל לא הכול הולך: נכון שהוא מדבר על ההבדלים בין בני האדם, אבל מבסס את זה על טבע משותף. למשל, חיים של מתינות עדיפים על חיים של קיצוניות. מונטסקייה לא חושב שהמחוקק צריך להיות לגמרי נתון לחוקים המקומיים, ניתן לחוקק לשם חינוך העם, אבל אסור לסטות יותר מדי מאופי העם. סולון (שליט רומי): "נתתי לעם את הטובים מבין החוקים אשר הוא יכול להתמודד איתם". החברה היא מוצר של תהליך היסטורי, ויש להתחשב במטען שלו.
המתודה של מונטסקייה: יש לו בעיה בכך שהוא מדגיש את השוני – טובע בכמות החומר. יש אלפי עמים, אז אפשר למצוא אלפי הבדלים. צריך ליצור משהו נתפס. לשם כך, הוא נוקט גישה פופולרית בפילוסופיה ההשוואתית המודרנית: לקבוע טיפוסים האידיאליים. מודלים אנליטיים שבאמצעותם מנתחים את המציאות. בתוך מקרה אמפירי יהיה ערבוב של כמה טיפוסים, אבל זה יעזור לך לפרש את המציאות. הסיווג של אריסטו היה המקובל ביותר: מספר האנשים ששולטים במדינה והאופן בו הם שולטים. החלוקה המפורסת לששת המשטרים. בתקופה המודרנית, כשהמוסר והפוליטיקה נפרדים (הובס), כבר אי אפשר לומר באופן אובייקטיבי אם משטר הוא מושחת או לא. מה הוא עושה עם זה?
ממבט ראשון מונטסקייה מסווג את המשטרים לפי קריטריון כמות האנשים השולטים המסורתי. לפי זה הוא מפרש את "טבע המשטר". שני סוגים של רפובליקות: דמוקרטיה ואריסטוקרטיה.
סוג שני של משטר לפי מונטסקייה: מונרכיה. סוג שלישי: רודנות.
אבל מונטסקייה מערבב בין שני קריטריונים בתוך חלוקה אחת: ההבדל בין רפובליקה ומונרכיה לא מבוסס על אותו עקרון כמו מונרכיה ורפובליקה. וגם מכניס שני משטרים שונים כמו אריסטוקרטיה ודמוקרטיה לאותה קטגוריה. אבל החלוקה אינה אמיתית, אלה לא קריטריונים אמיתיים של החלוקה, אלא רק סימנים לסימפטומים עמוקים יותר. מה שקובע את אופי המשטר אינו זה, אלא עקרון המשטר, אופי של בני האדם הנמצאים במדינה והוא שמניע את המדינה. היום יקראו לזה תרבות פוליטית. משתנה ממשטר למשטר. זה למה דמו' ואריס' נכנסות לאותה קטגוריה: התכונה העיקרית שמניעה אותם היא אותה התכונה. אין להסתכל רק על החוקה, אלא על אופי האנשים החיים בה (דומה לאפלטון).
מונטסקייה מחלק את המשטרים ע"פ העיקרון המניע אותם:
1) ViRTUE עבור הרפובליקה (דמוקרטיה ואריסטוקרטיה)
2) כבוד עבור המונרכיה
3) פחד עבור הרודנות.
