מבוא למחשבה מדינית: הנצרות המוקדמת
הקשר בין הדת לפוליטיקה בדתות הקדומות בהשוואה לנצרות הקדומה
הנצרות דומה ליהדות בכך שיש קבלה של הברית הישנה (התנ"ך). מבחינה זו יש אלמנטים בנצרות המשותפים ליהדות. בהתפתחות של הנצרות ניתן לראות שוני בולט. הדת בדרך כלל התפתחה יחד עם המסגרת המדינית – כתמיכה במסגרת המדינית העליונה או שלטון דתי ופוליטי זהה. בדרך כלל ניתן לומר שייסוד דתות בתור קהילות בא יחד עם הפן הפוליטי ולא בעימות עם הפן הפוליטי. הדת הקדומה תומכת לרוב במבנה הפוליטי של קהילתה.
בנצרות יש מצב שונה, התפתחות באווירה עוינת של הקיסרות הרומאית. בתחילה לנוצרים יש תקווה ש"יסבלו" אותם, ויתנו להם להאמין כרצונם, אך מצבם מתדרדר לרדיפות כנגדם. בשנת 100 היו אולי כמה אלפים בודדים של נוצרים. במאה השנייה והשלישית לספירה יש הריגה מאסיבית של הנוצרים.
יכולות להיות כמה אסטרטגיות של התמודדות:
- ניסיון למצוא חן בעיני השליט כדי שיתנו לך להתקיים בשקט.
- ניסיון להתעמת עם השליט. אם כי קשה להתעמת עם השלטון הרומאי עם אלפים בודדים. יש התמודדות רעיונית ותיאולוגית. הנוצרי שרוצה להדגיש שהוא לא איום על המדינה ידגיש את הפן הרוחני בדתו. זהו אלמנט שהובלט בנצרות הקדומה. היה ניסיון ברור לומר שהיא לא מתחרה בתרבות הרומאית.
גישות שונות לפוליטיקה בברית החדשה
שונה מהיווסדותה בקשריה עם הפוליטיקה. בברית החדשה אין גישה עקבית לפוליטיקה, היא נעה מעמדות תמיכה בפוליטיקה ועד לעמדות הרואות בפוליטיקה זנות. חלק מהשינוי קשור, עד כמה שאפשר למדוד, למה שהיה בסביבה מבחינת רדיפות הנוצרים.
הטקסטים המוקדמים של הברית החדשה (איגרות של פאולוס) – 50 לספירה היו בעד הפוליטיקה והוקצנו במהלך הזמן עד לטקסטים המאוחרים (130 – ההתגלות) הם הכי אנטי פוליטיים. הנוצרי שבא מאוחר יותר ומסתכל על עמדת הברית החדשה על הפוליטיקה הוא יכול למצוא "כלבו" של דעות. יש הוכחה לכל דבר. זה מאפשר לקחת את הנצרות כמובן למקומות שונים:
- o הפוליטיקה לגיטימית וסמכות השלטון נובעת מאלוהים
השליט נבחר על ידי האל והוא משרתו. אסור להפר את המצב הקיים ואת החובות למנהיגים. מדובר באיגרות שמועברות לנוצרים ברומא, בהן מועבר מסר שיש לכבד את השליט מתוך תקווה שיתנו להם לחיות בשקט.
- o הפוליטיקה לגיטימית אך אינה נוצרית; הנוצרי יכבד את החוק אך סמכות השלטון אינה ברורה
באופן מעשי יש לציית ולכבד את החוק. הנוצרי לא כל כך יעסוק בפוליטיקה.
- o הנצרות רוחנית ולא "מן העולם הזה"; הנוצרי אינו עוסק בפוליטיקה (ביקורת סמויה)
עליונות הנצרות על פני השאר, ההטפה מההר של ישו. מה שחשוב הם לא ענייני העולם הזה, אלא ענייני העולם הבא. הדברים החומריים הם לא בעלי משמעות, והנצרות היא מעבר לזה. הפוליטיקה עוסקת בדברים שלא צריך לעסוק בהם.
- o ביקורת ישירה ועקרונית על הפוליטיקה
בספר האחרון של הברית החדשה, יש ניסיון לתאר את הפוליטיקה כדמות בבל כ"זונה". כל מי שעוסק בפוליטיקה הוא "בן זונה". מי שעוסק בפוליטיקה הוא "טמא" בלשון המעטה.
- o התקווה להקמת סדר פוליטי (נוצרי) חדש
יוכלו להביא לשינוי במישור המעשי והרוחני.
אנשי מדע המדינה לא עוסקים בגיוון הדעות בברית החדשה – הקיסר ואלוהים מקבלים את אשר מגיע להם (הגישה השנייה)
- o סמכות הכנסייה לקבוע המותר והאסור בעולם הזה
לא ממש נמצא בברית החדשה, אבל מצאו את זה. הכנסייה צריכה להיות המפקחת של הפוליטיקה, הנצרות מאוד קשורה לעולם הזה, היא לא רק מעבר. האפיפיורים משתמשים בפסוקים תוך עיוות במשמעותם המקורית, והם בונים פורמאלית על הברית החדשה במטרה להגיד שאלה מפתחות שפטרוס העביר לבאים אחריו, כך האפיפיורים עולים לשלטון והם עליונים.
