מבוא למחשבה מדינית: אלפאראבי
מספר עמים טוענים שאלפאראבי בא מהם: תורכיה, עיראק, סוריה. היה הראשון מבין הפילוסופים החשובים שכתבו בתחום המחשבה המדינית. השפיע מאוד על פילוסופים מוסלמים שבאו אחריו, וגם על פילוסופים יהודיים, כגון: הרמב"ם.
ההתחברויות השונות
"התחברות גדולה היא זו של אומות רבות המתקבצות יחדיו ומסתייעות זו בזו, הבינונית היא האומה, והקטנה היא העיר על הכלול בה. שלושה סוגים אלה הם ההתחברויות השלמות… ההתחברויות בכפרים, בשכונות, ברחובות ובבתים, לעומת זאת, הן התחברויות חסרות"
המשטר הפוליטי, סימן 1
אלפאראבי מזכיר את אריסטו: מעגלי השייכות. אפלטון גם הוא מדבר על הפוליס כיחידה הקטנה ביותר. לפי האיסלאם, האיסלאם מחולק לשניים: העולם המלחמתי והעולם הביתי. ירצה לשמור על מסגרות שאין להם אופי קולקטיבי, ונראה למה זה חשוב שיהיה אופי קולקטיבי למדינה.
ההבדלים בין אומות
"ההתחברותה אנושית השלמה בהחלטו נחלקת לאומות. אומה אחת נבדלת מאחרת בשני דברים טבעיים: בצורה הטבעית ובאופי הטבעי. הן גם נבדלות זו מזו בדבר שלישי שהוא אמנם מוסכם, אך קשור במידה מסוימת בדברים טבעיים. דבר זה הוא הלשון, דהיינו, השפה שבאמצעותה מתבטאים"
סימן 2
כל מיני דברים "טבעיים" מבדילים בין אומות: הכוכבים, הקור והחום וכו'- מעשי טבע שהאדם לא יכול לשנות- צריכים להשלים עם זה שלא תהיה אומה אוניברסאלית אלא יהיו אומות, כיוון שזה משפיע על רוב בני האדם בצורה הגבוהה ביותר. גם השפה הייחודית לעם היא טבעית, אך בדיוק כיצד זה יתפתח זה עניין של נומוס, תלוי איך יתפתח בכל מדינה ומדינה. ההבדלים האלו שמבדילים בין בני אדם מעצבים אופי של אומה
"כתוצאה מפעולת גומלין של הבדלים אלו ומהתמזגותם, מתרחשים מיזוגים שונים שמהם נובע השוני בצורה ובאופי של העמים"
"מה שנותר לאחר מכן משאר השלמויות לא יינתן מידי גרמי השמיים כי אם מן השכל הפועל"
סימן 3
עם כל הגורמים שמבדילים בינינו וקשורים לדברים הפיזיים (היסטוריה, טבע), אך הדבר אחד יכול בפוטנציאל לאחד- השכל הפועל. בתיאוריה הפילוסופית של ימי הביניים, האדם נמצא עם גוף ונפש, ומעליו אין דבר בעולם שלנו, אך מעבר לעולמנו, קיים עולם ללא גוף- הסיבות הראשונות לקיום, האמיתות הנצחיות. השכל הפועל, מאחד מחוץ לאדם את כל האמיתות לגבי הקיום- כל הדברים הנכונים באופן נצחי. אדם שצריך להבין את האמת הנצחי, צריך להגיע לשלמות בשכלו, ואז הוא יוכל להתאחד עם השכל הפועל. הוא יוכל להבין את האמיתות הנצחיות רק כשיתאחד עם שכלו.
שוני בין זה לבין דברים אחרים שמבדילים בין אומות- לא משנה היכן אתה חי, אם אתה מבין את האמת האבסולוטית, אתה מבין את אותו הדבר. אתה אח למולדת לאותו אדם שהבין את אותה האמת. צריך להגיע לזה על ידי פיתוח המחשבה.
האושר של בני אדם
"אושר הוא הטוב המוחלט"
"האושר שהאדם משכיל ומרגיש בו, מתממש בכוח השכלי-עיוני ולא בשום כוח אחר מכוחות הנפש, וזאת כאשר האדם משתמש בעקרונות ובידע הראשוניים שהשכל הפועל נתן לו"
האדם מגיע לאושר כאשר הוא משיג את האמיתות הנצחיות באמצעות השכל העיוני- החלק בשכל שמבין את האמיתות הנצחיות, בניגוד לשכל המעשי. מי שיכול להשיג את האושר הוא הפילוסוף. היחיד שיכול להגיע לאושר העליון הוא הפילוסוף, לא האיש שמציית למצוות, אלא האיש שמגיע להבנה פילוסופית של האמת הנצחית.
"אם מתרשל האדם בהשלמת החלק השכלי-עיוני, כי אז אין הוא מרגיש באושר ועל כן אינו חותר להשיגו, הרי אז מה שמתרחש הוא כולו רע".
אם אתה לא חי את החיים הפילוסופיים, הכול יהיה רע.
"תכלית קיומו של האדם היא להשיג את האושר… דבר זה מתאפשר רק לאחר שהשכל הפועל נותן את המושכלים הראשונים, שהם הידע הראשוני. אולם לא כל אדם נועד מטבע בריאתו לקבלת המושכלים הראשוניים"
האמיתות לגבי הקיום- לא כל אדם יכול להשיגם.
המעמדות במדינה וההבדלים ביניהם
היחיד שצריך לשלוט, כמו אצל אפלטון, הוא המלך-פילוסוף. כיוון שהוא יודע את האמיתות הנצחיות.
"בני אדם מטבעם שונים במעמדם, על פי השוני בסוגי המלאכות והמדעים שלהם נועדו מטבעם"
"על פי מה שנאמר בדבר ההבדלים בטבע הבריאה בין אנשים שונים, אין זה מטבע בריאתו של כל אדם לדעת בעצמו מהו אושר ומהם הדברים שמן הראוי לעשותם (כדי להשיג אושר זה), יש הזקוקים למורה ולמדריך לשם כך".
סימן 5
"מי שאין לוב כלל יכולת לעורר את זולתו לקראת דבר כלשהו או להעסיקו בדבר זה, ולעומת זאת יש לו יכולת לעשות תמיד רק מה שהודרך לעשותו, אדם כזה לא יכול להיות אדון בכלל… ותמיד יהיה נשלט בכל דבר"
"אדון יכול להיות אדון ראשון או אדון שני. האדון השני הוא זה הנשלט בידי אדם אחד אף שולט באחר".
יש ניסיון ליצור היררכיה של מעמדות על בסיס השכל.
"האדון הראשון המוחלט, הוא זה שאיננו זקוק כלל, בשום דבר, לאדם אחר שיהיה לו אדון, מאחר שכבר השיג בפועל את המדעים ואת הידע ואין לו זקוק בשום דבר לאדם שידריך אותו"
סימן 6
השליט העליון- הפילוסוף, מי שאינו זקוק למורה, והוא יכול להיות מורה לכל אחד אחר.
המלך האמיתי: המלך הפילוסוף האפלטוני בלבוש דתי
"האדם הזה (האדון הראשון המוחלט) הוא המלך האמיתי אצל הקדמונים והוא זה שמן הראוי שייאמר עליו כי הוא מקבל השראה נבואית, שהרי האדם מקבל השראה נבואית כאשר הוא מגיע לדרגה זו, כלומר שלא נותר חיץ בינו ובין השכל הפועל"
קדמונים= אריסטו ואפלטון. אמירה קשה- המלך האמיתי אינו המלך על בסיס הדת.
המלך-פילוסוף הוא האיש עליו אמורים להגיד שהוא מקבל התגלות. קיימת הגדרה מחדש של התגלות או השראה אלוהית. זה חשוב, כיוון שבעולם הדתי זה מסמל את הקרבה הגבוהה ביותר לאל. הוא מנסה לשנות את התפיסה המוסלמית מבפנים ובזה לשנות את ההיררכיה בתוך החברה. על בסיס תפיסתו הפילוסופית, לומר שעל האיש שהוא נביא- מקבל התגלות- הוא הפילוסוף. האדם הוא אקטיבי בהתגלות- מגלה לעצמו את האמת.
הפירוש הפילוסופי של מושגים דתיים מסורתיים: יצירת היררכיה פוליטית חדשה
השראה נבואית
אלוהים= הסיבה הראשונה. האל פסיבי.
גאולת הנפש בעולם הבא– לימוד פילוסופי בעולם הזה, כאשר אדם מגיע למצב שהנפש שלו אינה זקוקה לגוף- הגעה לידע הפילוסופי בעולם הזה. אם לא, כשהגוף מת, גם הנפש מת. אין אל שמחליט מי מגיע לעולם הבא, יש קריטריון אובייקטיבי- הגעה לאמיתות הנצחיות.
העולם הבא הוא מקום שאין את האישיות הספציפית שלך, כל האנשים שהגיעו לאותו ידע יגיעו לנפש אחת גדולה. גם זאת קטגוריה אבסולוטית בעולם הדתי, כיוון לפי הדת זה מה שיביא לך את האושר לנצח, ואם מכניסים לשם את הידע הפילוסופי- מביאים למהפכה מבפנים מבחינת הערכים.
השימוש בדת ככלי פוליטי
"רוב האנשים אין להם יכולת, לא מטבע בריאתם ולא מכוח ההרגל, להבין את הדברים (כפי שהם קיימים באמת- באמצעות השכל) וליצור מושג אודותם, ועל כן מן הראוי ליצור למען האנשים האלה דימוי של (האמיתות הראשונות)… באמצעות דברים שהם חיקוייהן."
לדעת אלפאראבי הדת היא כלי להעביר דימויים להמון שאינו פילוסופי. בא מתורת אפלטון- המיתוסים לעם. כתוצאה מזה, לא יכולה להיות דת אוניברסאלית. ההמון מושפע מהדברים בסביבתו ולכן צריך לדבר עם כל אדם עם דימויים שונים, עם דת אחרת. הדת הוא אמצעי חינוכי ופוליטי. הכלי של הדת הוא חיוני, אך הוא צריך להיות חיקוי שהאמיתות רוצה שהעם יפעל לפיהם. הפילוסוף הוא הממציא של הדת. בניגוד לפילוסופים הקיצוניים, הוא לא אומר שלא צריך את הדת. הפילוסוף המציא את הדת, אך לסיבה טובה- לכוון את ההמון. אך צריך דתות שונות במקומות שונים, כיוון שהדת מתאימה עצמה להמון הספציפי- ההמון פועל ברמת הדברים שמוכרים לו ממאפייניו הספציפיים.
