פילון האלכסנדרוני (20 לפנה"ס – 50 לספירה)
פילון האלכסנדרוני היה יהודי הלניסטי שחי בתקופתו של ישו. הוא מאלכסנדריה. הוא טיפוס מעניין ברקעו ודבריו. הוא היה הרבה יותר חשוב בעולם הנוצרי מאשר ביהודי. היהודים לא הכירו אותו ממש, העולם הנוצרי תפס אותו כנוצרי.
יש לו שלושה סוגים של כתיבה:
- 1. כתיבה לקהל הלא יהודי ובעיקר רומאי משכיל, לאנשים שיודעים את הפילוסופיה (סטואה, אפלטון, אריסטו)
הסטואיקנים לוקחים את הקשר בין הנומוס והפיזיס של אריסטו ובונים תיאוריה פוליטית על זהות בין נומוס לפיזיס. האיש החכם, הפילוסוף, הוא האיש שחי את חוקי הטבע (שילוב של אפלטון) ויכול לחוקק חוקים הנובעים באופן ישיר מהטבע. מכאן הם מגיעים אולי להמצאה החשובה ביותר שלהם במחשבה – הם מדברים על הקוסמופוליטיות – זו סתירה בעיני היווני שרואה בפוליס את היחידה המרכזית של החיים. הפוליס הוא מקום פרטיקולרי, מקום מוגדר וקטן, ואילו הקוסמוס הוא בדיוק ההפך. חיבור שתי המילים הללו – טענתם היא שהאיש החכם הוא אזרח העולם. הפילוסופים במדינות השונות כולם אחים לאותה מולדת. הדבר עומד במרכז תפיסתו של פילון.
פילון מנסה להראות עד כמה היהדות אינה דת משונה, אלא היא דת טובה שעומדת בסטנדרט הכי גבוה שהאיש המשכיל הרומאי היה רואה שצריך להיות בדת. היהדות היא דת לפי הפיזיס. מדובר פה לא על רצון אל אלא על חוקי טבע אמורפיים.
- 2. כתיבה ליהודים כמוהו – סוג שונה של כתיבה, פנימית יותר. היא ביקורתית. הוא כותב כמה רומא לא בסדר, ויש ניסיון להעלות את הבנת היהדות בהתאם לתפיסתו
- 3. כתיבה לאנשים שאמורים לעבור גיור ליהדות – הוא מנסה להסביר את היהדות והתנ"ך באופן שימשוך אנשים. גם פה היהודים הופכים למודל שלמות.
הטבע (הפיסיס) והחוק היהודי
"העולם תואם לתורה והתורה תואמת לעולם, ואיש שומר-התורה הוא ממילא אזרח העולם, הועיל ומכוון הוא את מעשיו כרצון הטבע, שעל פיו מנוהל גם העולם כולו."
בסיס הדת היהודית הוא הפיסיס. והיהודים הם אנשים חכמים, אזרחי הקוסמוס.
"אנשים אלה [אבות היהדות] הם חוקים בלעי נפש ובעלי דיבור, שאותם [משה] העלה על נס משתי סיבות. ראשית. הוא רוצה לציין שהמצוות שנקבעו אינן בסתירה לטבע; שנית, כי אין עמל רב לחפצים לחיות לפי החוקים שהונהגו…"
לדעת פילון מצוות התורה הן בהתאם לטבע, אבות היהדות הם חוקים חיים שחיו על פי חוק הטבע. משה העלה אותם על נס. המצוות והתנהגויות האבות הם המעשים על פי הטבע. מי שפועל על פי הטבע פועל באופן הטבעי ביותר.
זוהי תפיסה שונה לחלוטין, חיובית.
"החוקים אינם אלא מזכרת לחיי הקדמונים, השומרת לדורות הבאים את המעשים שעשו ואת הדברים שאמרו, שהרי אנשים אלו… מתוך שהאזינו לעצמם ולמדו בכוחות עצמם ונהגו ללכת בדרכי הטבע, לפי שראו בטבע עצמו את החוקה הבכירה ביותר – וכך אמנם הדבר – נהגו כל חייהם לפי החוק"
ההתגלות אינה מרכזית, כולם פעלו מהסתכלות פנימית ותפיסה אודות הטבע. זוהי יהדות הומניסטית השמה את האדם (המסוים, הפילוסוף, החכם הסטואי) במרכז.
"חוקיו היציבים והאיתנים, הקבועים כחרותים בחותם הטבע עצמו, עומדים בתוקפם מן היום שנכתבו ועד עתה."
לוחות הברית הם חוקי הטבע. יש ניסיון להפוך את הפרטיקולאריות של היהדות למשהו אוניברסאלי. בשם סטנדרט הטבע יש פירוש מחדש על כל המוכר לנו.
"אם כן בדין תיחשב לדבר גדול כשהו לעצמו שמירה יציבה של החוקים לאורך כל הזמן, מפליא יותר, בלי כל ספק שלא היהודים בלבד, אלא כמעט כל שאר בני אדם, מקפידים בהערצם ובכיבודים, כי בכך הגיעו למעלה מיוחדת…"
עמים שונים אימצו דברים מהחוק היהודי. זה מוכיח את האוניברסאליות של החוק היהודי
משה כפילוסוף ומחוקק
יש ניסיון של פילון לפרש מחדש מושגים דתיים
"עלה בדעתי לכתוב את חיי משה… איש מופלג בגדלותו ושלומות… כדי לגלות את דמותו לאלה הראויים להכירו"
לא משה של פילון אינו משה שאנחנו מכירים בהכרח… משה מקבל חינוך קוסמופוליטי מחכמים בכל מקום. הוא פילוסוף במלוא מובן המילה וכך הוא רוצה להציג אותו. הוא איש חכם של העולם שהעביר מסר שהוא למד ממקומות שונים וגם אנשים ממקומות שונים יכולים לקבל את מסריו.
"הוא הטוב בכל המחוקקים שבכל הארצות, הן בקרב היוונים והן בקרב הברברים, וחוקיו מעולים ואלוהיים באמת"
החוק לפי פילון צריך להיות מבוסס על הפיזיס, זה הבסיס לחוק טוב. במסורת הסטואיקנים הוא מטיב לקוסמופוליטיות. מאחורי כל זה, המדינה מבוססת על הפיזיס שהוא דבר חיובי.
המעמד של הפוליטיקה כנחות לפילוסופיה
יוסף הוא הדמות לייצג את הפוליטיקה, שהיה יועץ לפרעה ומילא תפקיד פוליטי. הוא מנצל אותו כדי להסביר הקשר בין הפוליטיקה לפילוסופיה. בניגוד לפוליביוס הוא לא פרגמטי, הוא יותר דומה לאפלטון ואריסטו – יש לו את דמות הפילוסוף כעליון.
"כמעט לכל דברי התורה, או לרובם, יש משמעות אלגורית. ובכן האופי הנדון כאן נקרא אצל העברים "יוסף" ואצל היוונים "הוספה על האדון"…. המשטר המדיני בכל עם ועם הוא תוספת לטבסע, המוכתר באדנות על הכל. שכן העולם הזה הוא מדינה – הגדולה, ולו משטר אחד וחוק אחד: הוא דברו של הטבע, הפוקד את אשר יש לעשות ואוסר את אשר אין לעשות"
מדינה לדעת פילון זה דבר רע ונחות. צריך רק מדינה עליונה שתהיה מעל כולם. זהו דבר הטבע. הקוסמפולוס זו המדינה הראויה לפי הטבע ורק היא.
"ואילו אותן מדינות שבכל מקום אין קץ למספרן, ולהן משטרים נבדלים וחוקים שאינם זהים, כי לכל עם מנהיגים מדינים משלו, שהם מבחינת המצאות ותוספות"
תוספות לטבע, דבר רע.
"מסתבר אפוא, שהמשטרים לפרטיהם אינם אלא תוספות למשטרו היחיד של הטבע, שכן החוקים שבכל עיר ועיר הם תוספות לדבר הישר של הטבע, והמדינאי הוא תוספת לאיש החי על פי הטבע"
המדינאי הוא לא טבעי, ולא ראוי הוא פחות טוב מהפילוסוף. הפילוסוף הוא מעל כיוון שחייו הם לפי הטבע.
"יפה האמירה שאדם זה נמכר, כי הנואם מחניף להמון, משעלה על הבימה, כעין שבוי מלחמה העומד למכירה, הופך מבן חורין לעבד, שכן תמורת הפרס שהוא מקבל לכאורה, הוא נופל בידיהם של אלפי אדונים" וקוניו מוכרים אותו כי אין אדון אחד לפוליטיקאי אלא המון אדונים: זה קונה מזה, אי איש בתור ובמועדו."
הפוליטיקאי לדעת פילון פועל כדי לרצות אנשים כדי להיבחר שוב, הוא חושב על הבחירות הבאות בעוד איקס זמן, אין מחשבה על הנצח ועל השאלות הגדולות. היהדות מסמלת את הקוסמופוליס, אידיאל החיים על פי הטבע. היהודי רוצה לחיות לפיו, גם הפילוסוף. הפוליטיקאי עשוי בעניינים היומיומיים וקידום עצמו וגיוס תמיכה. אלה לא החיים הטובים ביותר.
