אפלטון – ספר המדינה: המלך-פילוסוף והמשטר הצודק
המושג של המלך הפילוסוף של אפלטון כולל שני דברים; מלך ופילוסוף. הפילוסוף עוסק בעולם המחשבה בעוד המלך מתאפיין במישור הפוליטי- הוא מבצע, מנהיג, מוציא לפועל במישור הציבורי- אינו פועל בתחום אישי כלשהו. שני התפקידים האלו אינם סותרים זה את זה אך יש לכל אחד מהם אלמנטים המודגשים באופן שונה.
תכונות הפילוסוף על פי סוקרטס:
"מוסכם בינינו בדבר הסברה, שהיא שונה מהידיעה..והרי ידיעה חלה על היש: להכיר את היש כהוויתו".
"המתבוננים בכל דבר ודבר כשהוא לעצמו, וכשהוא עומד לעולם בעינו ללא שינוי, מה דינם של אנשים אלה? וכי לא נגיד עליהם שהם מכירים ואינם משערים? אנשים אלה מוקרים ואוהבים אותם הדברים החלה עליהם הכרה".
האיש שהוא לא פילוסוף, מתעניין במה שיש, ומי שהוא פילוסוף מתעניין ביש המוחלט, כלומר בפיזיס. הפילוסוף רוצה לדעת באופן מדויק את האמת ולא סתם לשער, הוא מעונין בוודאות. אנשים שאינם פילוסופים מסתפקים בהרבה פחות מזה.
סברה יכולה להיות מושפעת מאוד מהסובייקטיבי, מהאינטרס של האדם. הפילוסופים לפי סוקרטס מחוייבים לידע האמיתי של הדברים.
הצורך שהפילוסופיה והשלטון הפוליטי יתאחדו בכדי לשמור על הצדק:
"אם לא יהי אחד מהשניים", אמרתי אני , "או שהפילוסופים ימלכו במדינות, או שהנקראים עכשיו מלכים ושליטים יעסקו בפילוסופיה עיסקו וכן וכדי הצורך, ושני אלה, שלטון מדיני ופילוסופיה יתחברו במקום אחד, לא ייתכן שום קץ, גלאוקון חביבי…
"שום מדינה אחרת לא תהא מאושרת, אשר לפרטים ואשר לציבור."
"נאה להם מטבע ברייתם שישלחו ידם לפילוסופיה ויהיו מנהיגים במדינה, וזולתם- אל להם לשלוח ידם בה, וחייבים הם ללכת אחרי מי שמנהיגם".
הפילוסוף צריך להיות השליט כדי לשים קץ לפורענויות וגם לטובת הכלל והפרטים. הכוח והמוח צריכים ללכת ביחד, אם לא אז תהיינה פורענויות, כי הפעולה תהיה לפי האינטרס האישי, כלומר כל מה שקאליקלס או תרסימאכוס אמרו, זה מה שיקרה.
הפילוסוף הוא זה שיעשה את הדבר הנכון באופן אובייקטיבי. הפילוסוף יחפש לעזור להגשמת הצדק, כי הוא יודע מהו הצדק, והוא חושב שזה חשוב לקדם את הצדק. גם אם יעשה דברים שהם לא פופולריים, הוא לא יעשה אותם למען האינטרס האישי שלו, משום שבגלל שיש לו ידע, הוא יבחר לעשות את הדברים הנכונים. מה שקורה בדרך כלל, זה שהשליטים במדינות בוחרים לפעול עפ"י האינטרס העצמי שלהם.
משל האונייה: הסיבות המונעות מהפילוסופים להיות מעורבים בפוליטיקה
המשל הובא כתגובה לדבריו של אדימנטוס. אדימנטוס מגיב לסוקרטס ואומר לו "על מה אתה מדבר? תסתכל על הפילוסופים, הם טיפוסים משונים, תמהוניים. למה דווקא הפילוסופים יכולים להיות פוליטיקאים?"
אדימאנטוס: "יכול אדם לבוא ולטעון..שמכל הפונים לפילוסופיה, הממשיכים בה זמן רב הרי רובם נעשים משונים עד למאוד, אם לא לקרוא להם מקולקלים לגמרי: ואלה מהם שנראים הגונים ביותר- אף אותם העמיד עיסוק זה…שנעשו חסרי תועלת למדינותיהם".
בדרך כלל הפילוסופים מציקים יותר מאשר הם מביאים תועלת.
אדימאנטוס:" וכיצד יהא זה נכון לומר שהמדינות לא תיפטרנה מפורענויות, עד שלא ימשלו…"
משל האונייה
האנייה, המדינה, the ship of state- האניה תלויה בקברניט
בעל האוניה– הוא גדול, לא רואה טוב, כבד שמיעה, ולא נראה כל כך חכם. מבחינת הנמשל זהו העם, או הריבון, הדמוקרטיה. הוא בעל הבית, והזכות שלו באה מכך שהוא גדול, אך הגודל לא אומר הכל.
המלחים שמנסים להשתלט על הגה האונייה (הרבים על הנהגת האונייה)- נמשל של הפוליטיקאים, או הרוצים לעשות לעצמם שם במדינה. המלכים שרוצים להגיע לשלטון מנסים להשתלט על האוניה.
הם מנסים לשכנע את ההמון, מבטיחים הבטחות, מכפישים את האויב (את האח שלהם למולדת), אפילו לזרוק את המתחרה שלו לים ולהרגו.
יש כאן מצב, שמה שחשוב לאנשים הוא לתפוס את השלטון. הם רוצים כולם להיות קברניט, אבל יש קברניט אמיתי, והוא הפילוסוף.
פילוסוף ולא פוליטיקאי
"ואם זה המעשה שנעשה באוניות- כלום אינך מאמין שהקברניט האמיתי אמנם ייקרא צופה- שחקים ומדבר- הבלים ואיש-אין-חפץ- בו בפי מלחי האוניות שכך עלה להן"?
המטרה של סוקרטס בסיפור המשל הזה, היא שהאשמה של כך שהפילוסופים לא היו בפוליטיקה, היא בגלל שהדמוקרטיה לא נתנה להם. מסיבה זו הם עוסקים בדברים אחרים.
"והאמת לפי טבעם של הדברים אינה אלא זו, בהכרח ישכים גם עשיר וגם עני, לכשיחלה, לפתחי הרופאים, וכל הטעון ממשל- לפתחו של המסוגל למשול, ואילו אותו המושל שבאמת יש בו חפץ, לא יבקש מהטעונים ממשל שיואילו לסור למשמעתו".
