שיטות בחירה הן מכלול הכללים אשר על-פיהם ממירים קולות למושבים או למשרות.
שיטות בחירות יחסיות (PR) – צריכה להיות התאמה בין אחוז הקולות שקיבלה מפלגה לבין אחוז המושבים שלה בפרלמנט.
שיטות בחירות רוביות – המנצח לוקח הכל, מי שיש לו את מס' הקולות הגדול הוא המנצח. יש רוב פשוט ויש רוב מוחלט.
במאה ה-19 היתה נהוגה השיטה הרובית בכל המדינות שבהן התקיימו בחירות. הבחירות התחילו על בסיס של ייצוג אזורי, עוד לפני שהיו מפלגות. התקשורת היתה מועטה והתקשורת היחידה בין אזורים היתה בין המייצגים שלהם. בראשית המאה ה-20 רוב מדינות אירופה אימצו שיטות יחסיות. בכל מדינות אירופה יש מחוזות בחירה. עדיין משתמשים במחוזות בחירה אלו. באנגליה ובכל העולם האנגלו-סכסכי נשארו שיטות הבחירה הרוביות (אוסטרליה, ניו-זילנד, קנדה). יש כיום שינויים במדינות אלו לכיוון שיטות יחסיות. השינוי בשיטת הבחירה התרחש בעקבות הרחבת זכות הבחירה. האליטות רואות בחשש רב איך האספסוף (מפלגות הפועלים) יבחר. הפועלים יכלו לצבור רוב די גדול. האליטות חשבו שעדיף לחלק עוצמה ולא לסכן את המשרות שלהם בשיטה רובית שבה הפועלים יכולים לתפוס את השלטון.
מקובל להגיד שהשיטה היחסית מאפשרת ייצוגיות. מהצד השני השיטה הרובית מאפשרת יציבות. השיטה הרובית יוצרת רוב חד-מפלגתי, רוב מיוצר- manufactured majority. עד שנות ה-70 נטו לחשוב שהשיטה הרובית טובה יותר בגלל הנסיון ההיסטורי של אנגליה היציבה מול גרמניה של וייאמר שבה היתה שיטה יחסית. בשנות ה-70 המגמה השתנתה בויכוח בעיקר בשל מדען מדינה בשם לייפרט. הוא אמר שיש לשים לב שבסקנדינביות יש שיטה יחסית ויציבות ויש גם ייצוגיות. היום יש שיטות מעורבות.
ההבחנה בין שיטת בחירות רובית ליחסית היא מטעה. יש שיטות יחסיות יותר ויחסיות פחות. ניתן למקם על ציר את כל שיטות הבחירה בעולם, בין יחסיות מוחלטת לבין חוסר יחסיות מוחלטת. יחסיות מוחלטת- שיטה שבה הייצוג מתבטא בדיוק במושבים בפרלמנט אך זה לא אפשרי משום שאז הפרלמנט יהיה חייב להיות בגודל של האוכלוסיה. חוסר יחסיות מוחלט אומר ש-100 אחוז מהקולות יזכו ל-0 אחוז מהמושבים. ניתן למדוד את היחסיות בין אחוז קולות לבין אחוז מושבים. לכל שיטות הבחירה יש הטיה מסוימת לטובת המפלגות הגדולות.
"שיטות בחירה "( electoral systems ):
מכלול הכללים שעל פיהם ממירים קולות למושבים/למישרות.האבחנה הבולטת היא בין שיטות "רוביות"- majority ו"יחסיות"-porpotional.
בשיטה ה"רובית"-המנצח הוא מי שזכה למס' הרב ביותר של הקולות
רוב פשוט- plurality
רוב מוחלט- majority
בשיטה ה"יחסית"-צריכה להיות התאמה בין אחוז הקולות לו זכתה המפלגה ובין אחוז מושביה בפרלמנט.אם בישראל היתה שיטה רובית הליכוד היה זוכה ל-120 מושבים בכנסת.
*במאה ה-19 רוב מדינות אירופה החזיקו בשיטות בחירה רוביות,אולם במאה ה-20 עברו לשיטת בחירה יחסית.עדיין,אע"פ כן ,משתמשים באזורי בחירה.
שיטות בחירה רוביות נשארו בבריטניה ,ארה"ב,אוסטרליה,ניו-זילנד,קנדה.בניו זילנד עברו ב-96' לשיטה יחסית.
מה קרה שעברו באירופה במאה ה-20 לשיטת בחירות יחסית ?
הגורם המרכזי: הרחבת זכות הבחירה. מפלגות הפועלים הסומכות על האיגודים המקצועיים יצרו חשש בקרב האליטות כי שיטת בחירות רובית תאפשר החזקת רוב הכח בקרב מפלגות הפועלים המייצגות את הרוב (האספסוף).החשש היה שמפלגות אלה תשתלטנה על השלטונות באירופה.
-התכונה הטובה של השיטה היחסית: ייצוג representation .
-התכונה הטובה של השיטה הרובית : יציבות stability .השיטה הרובית יוצרת שיטה/שלטון חד-מפלגתי.היא הופכת אוסף של קולות לרוב משמעותי וקובע.השיטה הרובית ,המאופיינת ביציבות רבה ,התבלטה בשלטון הבריטי ,בייחוד על רקע השיטה היחסית של רפובליקת ויימאר בגרמניה שסבלה מאי-יציבות בולטת,חילופי שלטון תכופים וכיו"ב.
*דיורז'ה ומוריס,2 מדעני מדינה גרמנים וצרפתים הם שקראו לשינוי השיטה במדינות אלה לשיטה היחסית.בשנות ה-80 ,השיטה היחסית החלה להתפש כיציבה וכמייצגת בייחוד על רקע מדינות צפון-אירופה ,מדינות סקנדינביה.
*כיום מדברים על שיטות מעורבות (רובית +יחסית ).
*ניתן להבחין בין שיטות יחסיות שונות :ניתן להבחין בין יחסיות מוחלטת בסקאלה עולה ועד חוסר יחסיות מוחלטת.
1)שיטה של יחסיות מוחלטת –לא ניתן לביצוע כי צריך פרלמנט בגודל כל האוכ' וצריך להציב ,לעיתים ,חצי ח"כ.
2)שיטה של חוסר יחסיות מוחלטת-"100% מהקולות יזכו ל-0% מהמושבים…"
בסופו של דבר,רוב שיטות הבחירה מצויות ב"אמצע הדרך" בין 2 הקיצוניות הנ"ל.כיצד ניתן למדוד את היחסיות ?-ע"פ ההפרש בין אחוז קולות ואחוז המושבים .
*כל שיטות הבחירה,ללא הבדל,יש בהן הטייה לטובת המפלגות הגדולות.
ראו גם: שיטות בחירות בעולם
