תרבות פוליטית של האליטה
ההנחה היא שיש קבוצה/ות שמשקלן בחברה רב יותר מבחינת השפעתן מאשר כוחן היחסי,המספרי.מחקרים מצביעים על כך שבמרבית המדינות המערביות האליטות מאופיינות בהומניזם,פתיחות,ליברליות,תפיסות מתקדמות. הרבה מאוד פעמים נוצרים מתחים בין דפוסי החשיבה וההתנהגות של האליטות ובין אלה של המון העם. עמדת האליטות משפיעה על ייצוב המערכת –במדינות רבות האליטות תופסות עצמן כמי שצריכות לשרת אינטרס לאומי והן מקבלות את כללי המשחק. במדינות אחרות ,כמו במז' אירופה,האליטות פרשו מתפקידם ומיכולתם לשלוט ופשוט שדדו את קופת המדינה. כנ"ל לגבי אי כיבוד כללי המשחק.
*במדינות מתוקנות יש צורך בהסכמה ובחלוקת תפקידים בין האליטות והעם:חלוקת מישרות ציבוריות ,כספים , משאבים,תחומי השפעה.
*תרבות פוליטית איננה מספיקה ,וצריך להתייחס ולהסתכל גם על התרבות הפוליטית של האליטה וגם על התרבות הפוליטית של ההמון,גם יחד.נטייה של שתיהן לדמוקרטיה תהווה הבטחה מסוימת ליציבות הדמוקרטיה לטווח ארוך (מדינת ישראל היא דוגמא טובה לעניין זה).
תרבות פוליטית של האליטה– הטענה הבסיסית היא שיש קבוצות בחברה שהשפעתן גדולה יותר משל יתר האוכלוסיה. הן משפיעות באופן לא פרופורציונאלי ביחס לגודלן. לתרבות הפוליטית של האליטה יש דמיון רב לזו של ההמונים אך אין חפיפה. במרבית המדינות המערבית האליטות מחזיקות בערכים יותר ליברליות מאשר ההמון שנובע מחינוך טוב יותר. הפער בחברה יוצר מתחים. העמדה של האליטות תשפיע על יציבות המערכת. במערכת יציבה יהיו אליטות שתופסות את תפקידן ככאלו שצריכות לשלוט, משרתות אינטרס לאומי ומקבלות את כללי המשחק. האליטות השליטות במזרח אירופה איבדו את העניין בשלטון משום שהן ראו שהאידיאולוגיה לא מובילה לשום מקום והן שדדו את מה שהן יכלו מהמדינה והפכו לברוני השוק של מוצרי המדינה. יציבות של מדינה תאוים כאשר האליטות יאבדו את העניין באינטרס הלאומי. אי-קבלה של כללי המשחק עשוי לאיים על יציבות של מדינה. אי-קבלה של דרך של חלוקת עוצמה בין אליטות שונות. בחברות משוסעות צריך הסכמה בין האליטות לחלוקה של עוצמה ביניהן.
כשמדברים על תרבות פוליטית לא צריך להתייחס רק על תרבות ההמון אלא צריך להסתכל על תרבות האליטה משום שהעוצמה לא מחולקת באופן שווה בחברה. אם התרבות הפוליטית של ההמון ושל האליטה יטו לאותו כיוון זה מבטיח יותר יציבות.
