פוסט-מודרניזם
תגובת נגד למודרניזציה הרציונאלית (תפיסת עולם אופטימית שהעולם צועד לחיים טובים יותר), לתפיסה כי אנו חיים בעולם בו הצטברות של דברים מוביל לקדמה, למשהו טוב יותר, ועדות לכך הם המלחמות בעולם, הצרות והמחלות.
פוסט מודרניסטים לא רואים במדע כפותר את המציאות אלא כפרשנות לה, וטוענים כי כל ניסיון לעגן את המציאות בתיאוריות משמעו הפעלה של כוח.
הגישה קוראת תיגר על התפיסות המודרניות, ועל כל המוסכמות והתכונות שביסודן.
ההתפכחות מהמודרניזם מוצגת בשלושה משברים:
- משבר הנאורות – מלחמות העולם, השואה , פצצות האטום ומרוץ החימוש הגרעיני הינם מעשי זוועה שעשו ועושים שימוש במדע, בבירוקרטיה שלו ובגורמים מודרניים אחרים. באותה מידה שהמדע יכול לשפר את חיי המין האנושי הוא גם יכול לסיים אותם.
- משבר השפה – חוקרי הלשון הראו כי השפה אינה רק מערכת סמלים המייצגת מציאות כי אם יוצרת את המציאות עצמה. לא ניתן לדעת את המציאות, ותיאור של ההיסטוריה לדוגמא מהווה למעשה את יצירתה של ההיסטוריה.
- משבר ההיררכיות – אין דבר כזה יכולת להבחין בין טוב לרע, בין מכוער ויפה, בין אומנותי למסחרי.
גישה: גישה דדוקטיבית.
מתודה: פרשנות טקסטים, ביקורת.
יחידת הניתוח: כל דבר (הניתן לפירוק ולשינוי, לביקורת).
הנחות יסוד של הפוסט מודרניזם:
- אין אמת שהמדע יכול לגלות. כל תיאוריה היא סוג של "הפגנת כוח נגד".
- אין פרשנות אחת עדיפה על אחרת. ערעור על כל דרך אחת כלשהי ומילוי החיים במשמעות ותכנים ע"פ נורמות של כל אחד ואחד (ריבוי פרשנויות).
- עייפות או מבוכה מפרשנויות שונות.
ביקורת:
- כל פרשנות מתקבלת ויש נטייה להזדהות עם סיפורם ופרשנותם של החלשים (ערבים, שחורים, אינדיאנים…).
- עצם השימוש בשפה כיוצרת, מונעת תיאור אובייקטיבי מהימן של המציאות.
- הגישה מובילה ליחסיות (כולם צודקים). אין הבחנה בין נכון/לא נכון. טוב/רע.
הפוסט מודרניזם הוא תגובת נגד למודרניזם רציונליסטי, כאילו אנו חיים בעולם עם קידמה המוביל לטוב ולשחרור. הוא אידיאולוגיה, בתקופה המודרנית למשל ירידה בתמותה, עלייה בתוחלת חיים.
זוהי תפיסת עולם הקוראת תיגר על כל המוסכמות ביסוד תפיסת העולם המודרני ועל כל התכונות המגדירות מודרניות והמאפיינות אותה. מדובר על משברים- משבר הנאורות, אכזבה מן המודרניות, התפקחות מן הגאולות של המדע, במיוחד לאור מלחמות העולם.
משבר השפה- חוקרי הלשון ראו כי השפה היא איננה רק מערכת של סמלים, אלא היא המציאות. השפה אינה מייצגת כלום-היא הדבר.
משבר ההיררכיות-אין הבחנה בין הנמוך לגבוה, אין הבחנה בין טוב לרע, בין מסחרי ולאומנותי. אין יכולת להבחין בין טוב לרע- בעל רייטינג או משהו אמיתי הוא טוב.
זה נפתר באמירה: "אין היררכיה, אין טוב ואין רע".
הם לא רואים את המדע כפותר את כתב החידה של טבע, אלא הרעיון הוא להרבות בפרשנויות של המציאות. שם שוללים את ארגון הידע בתיאוריות. הם טוענים כי תיאוריות הן לכשעצמם היא הפעלת כוח.
הפוסט-מודרניזם מערער על קיומו של המדע, של האובייקטיביות, למרות זאת גישה זו גם תרמה למדע המדינה בכך שהוא הרחיב את האופקים וגרם להסתכל על ההיסטוריה מנק' מבט אחרות (מנק' המבט של החלש, הנכבש, נשים, שחורים, מזרחיים וכו')
נפתח דיון על זהויות של הישראלי. המיתוס נשבר והשפיע על הלך הרוח עם תחילת סיפורים של כולם על עצמם ועל זהויות אחרות. זוהי גישה רב-תרבותית. נשללת האפשרות שניתן להסביר את המציאות-אין אמת אחת, לכל אמת יש שיוון. השפה היא יוצרת את ההיסטוריה, עצם השימוש בשפה מונע את התיאור הנאמן של ההיסטוריה כאמינה.
הגישה הזו הייתה חשובה בכך שהיא האירה לפינות חשוכות בכל מדעי הרוח והחברה והוא תורם לאדם המודרני את הספקנות (לא להיות נאיבי ושמרני מדי)
