Communication in the Middle Ages / James Burke
המאמר מדבר על תקופת ימי הביניים – תקופה בה המילה שבעל פה הייתה אמצעי תקשורת הנפוץ ביותר שקיים. המאמר מראה כיצד החברה ללא אמצעי קרוא וכתוב התבססה למעשה על זיכרון ושיחה בכדי להעביר נושאים בתחומי מסורת, היסטוריה וכו… כיצד המושג 'עובדה' למעשה לא היה קיים וכל הנלמד התבסס על חוויות אישיות, על שמועות ועל סיפורים. כיצד האנשים חיו במסגרת של השערות, בעולם בו דבר לא היה קבוע וכל הידע השתנה והתחדש עם כל יום חדש.
החברה באותה תקופה הייתה בנויה מכפרים קטנים, מבודדים ונפרדים אחד מן השני גם בדיאלקט יושביהם (שפה דומה אבל ניסוח שונה). בכפרים הללו הייתה גם חלוקה מעמדית של התושבים. החדשות היו נמסרות לעיתים רחוקות ולרוב בקולו הצועק של כרוז. האומנים הנודדים היו מקור חדשות עיקרי – 'חדשות' שהוצגו בצורת מחזות ושירים – שלל אירועים אמיתיים ובדויים (לעתים תיאורים שהוזמנו במיוחד כסוג של תעמולה).
ניהולם של משפטים התבססו גם הם על שיח כיוון מסמכים כתובים היו נדירים, לא נגישים ולרוב די קלים לזיוף.
המסחר, בהיעדר כסף מנייר, התבסס על החלפה וכלל לעתים פרטים סמליים – רק לעתים נדירות השתמש בכסף מתכתי. הערך הסימבולי של חפצים (מיני סוגי חותמות או חפצים בעלי משמעות) עלה על ערך המילים (חתימות או הוראות) שנכתבו עליהם.
בהצגות ובשירים השתמשו המציגים בשלל אמצעים רטוריים כמו חריזה ואף תנועות יד בכדי לזכור דברים ולהטמיע אותם בזיכרונות השומעים האנאלפביתים. כך גם בתחום המסחר.
טכניקות לפיתוח זיכרון היו חשובות אף יותר למיני משכילים שעברו בקרבת טקסטים כתובים. שיטה אחת לשיפור זיכרון הייתה שיטה שבה מדמים את כל הזיכרונות לתמונות בחדר – כמו מסך מחשב שבו כל אייקון מוביל ליישום אחר.
קריאת טקסטים או כתיבתם לוותה בביטוי המילים בקול. כתוצאה מכך, הטקסטים לא נכתבו על פי כללי הדקדוק כי אם על פי איך שהמילים נשמעו.
במהלך השנים מתחיל להיווצר רצון עז להתפשטות הכתיבה. אצל הסוחרים שנזקקו כעת לרישום מקיף ומדויק יותר; אצל האוניברסיטאות שדרשו יותר תכנים כתובים ואצל האצילים והמלוכה שהיו זקוקים לכתב כדי להפעיל את המנגנונים הבירוקרטים (גביי מס, סחר הקרקעות…).
הנייר מגיע סוף סוף לאירופה וכך, במאה ה-14 מתחילה המילה הכתובה להתפשט ברחבי אירופה ולהופיע בתדירות גבוהה על דפי הנייר (חומר זול וזמין).
למה התפשטות הכתב מובילה?
1) בכנסייה מתחילות לקום קבוצות שמסתמכות על גרסה כתובה ונגישה יותר של הדרשות. מתחילות לצוץ חנויות להעתקה ולמכירת נייר. (סקריפטוריומים scriptorium).
2) מתחיל להופיע ענף של תרגום טקסטים כתובים.
3) עולה הדרישה למשקפיים (עוד המצאה של מאה ה14 שקשורה להפצת הכתב).
4) שכר בעלי יכולת כתיבה הרקיע שחקים עקב הביקוש הגואה.
ב-1450 לינדרבורג (גרמניה) ממציא את הדפוס ולוקח את הכתב לנתיב חדש של יצור המוני!
