לגדול עם הטלוויזיה: הבניית מציאות חברתית – סיכום
סיכום זה הינו חלק מאסופת הסיכומים בקורס "לגדול עם הטלוויזיה", מאגר הסיכומים של האוניברסיטה הפתוחה.
גישת הבניית המציאות שואלת כיצד TV מעצבת את תפיסת הצעירים את עולמם של המבוגרים מהם יחסי הכוחות, הערכים הדומיננטיים בעולם זה ומה מקומם של הצעירים בעולם זה.
המחקר של גרבנר וגרוס 1988 – פרופיל האלימות (ראה: השפעת הטלוויזיה על אלימות\ גרבנר וגרוס)
הפנים האלימים של הטלוויזיה ולקחיהם
ככל שרואה יותר טלוויזיה תופסים את העולם כאכזר מלא אלימות.
אמרו שצופים רבים של טלוויזיה תופסים את העולם כפי שזה מוצג בטלוויזיה כלומר ניתן לדבר על השערת הטיפוח מצב שבו הטלוויזיה מטפח אמונות ודימויים ביחס למציאות, מה שגורם לסינדרום העולם האכזר שהוא מצב בו הצופה תופס את המציאות כמציאות מסוכנת ואלימה. אנשים שסובלים מסינדרום זה הם אנשים מפוחדים יותר תלותיים יותר חסרי אמון מנוקרים קל לשלוט בהם קל לתמרן אותם וקל לשכנע אותם לתמול בפתרונות כוחניים לפתרון של בעיות חברתיות. אנשים אלה גם מתרגלים יותר לאלימות ואדישים לקורבנות.
הטלוויזיה מהווה מעין שלוחה של השלטון והממסד מכיוון שהיא בעיקר עוזרת לשמר את הסדר החברתי הקיים. הקהל שצופה בטלוויזיה הוא קהל מאוד רחב והטרוגני והטלוויזיה לא מפרידה אותו לסוגים שונים אלה יוצרת תופעה של מרכוז כלומר האנשים מרקע שונה מתמרכזים סביב הטלוויזיה. בסופו של דבר התהליך הזה יוצר שימור של המצב הקיים שמאופיין בשליטה חברתית של הגבר הלבן מהמעמד החברתי הבינוני.
ההשפעה על הקהל נובעת משני מאפיינים של הטלוויזיה :
- דמויות – הדמויות שמופיעות בטלוויזיה מצייתות לחלוקת הכוח הקיימת בחברה שלפיה יש עדיפות לגבר הלבן מהמעמד הבינוני.
- פעולות – חלק גדול מהפעולות שבטלוויזיה הם בהקשר של הפעלת כוח ואלימות כלומר הניסיון לאלץ מישהו לעשות משהו בניגוד לרצונו.
לטענת החוקרים המצב הזה מגדיר ומטפח הנחת יסוד בנוגע לחברה ולסוגיות בתוכה. לפי ההנחות האלה מדובר על עולם גברי ואלים שהערכים המרכזיים בו הם ערכים גבריים ובתוך כל זה ההשפעה של האלימות והכוח היא חזקה מאוד מכיוון שהאלימות יכולה להיות מופעלת הנגד הצופה עצמו וחלק מהצופים תופסים את האלימות כמשהו מוצדק. בהקשר של ילדים החשש המרכזי הוא מחיקוי האלימות.
מה צריך לעשות לדעת החוקרים?
מסקנה ראשונה – חשוב להשקיע בחינוך ילדים למיומנויות צפייה ביקורתיות. לעודד צפייה ביקורתית ולשתף את הצופים בתהליך ההפקה ובקביעת מדיניות השידור.
בבתי הספר עוסקים בצריכת מיומנויות של תרבות, תאטרון, ספרות וצריך גם לחנך ילדים ולהכשיר אותם להבין את המשמעויות השונות בטלוויזיה ולצמצם את ההשפעות השליליות.
מסקנה שניה – יש צורך במסגרת לאומית ובינלאומית שתבדוק את ייצוג המיעוטים והילדים באמצעי התקשורת המערביים. מאחר ובכל העולם המערבי צורכים תכנים דומים, יש לבדוק איך מוצגים שם קבוצות מיעוט, האם יש משמעות לעבודה שילדים צופים בתכנים של מבוגרים. הטלוויזיה מבנה מציאות של סטריאוטיפים ויש להתייחס לכך.
מסקנה שלישית – מאחר והטלוויזיה היא מושג חברתי, עליה לאפשר קיומו של שוק חופשי יותר בהפקה הטלוויזיונית. רוב התכנים שפונים לילדים הם ברובם מסחריים.
מסקנה רביעית – שרותי הטלוויזיה צריכים לערב אזרחים בדרג הניהולי. גם הורים צריכים להיות חלק מתהליכי קבלת ההחלטות בתכנים שנוגעים לילדים.
ננסי סניורלי ערכה מחקר בעקבות מחקרם של גרבנר וגרוס (1990).
מטרת המחקר שלה הייתה להבין מה הקשר בין צפייה מרובה לבין תפיסת העולם כאכזר.
כלי המחקר שלה היה איסוף מחקרים רבים ניתוחם וסיכומם למחקר גדול.
ממצאיה ומסקנות מחקרה :
– צפייה כבדה ß עולם אכזר ומסוכן.
– צפייה ממושכת ß כהות חושים רגשית וחוסר רצון לעזור, אפטיה וחוסר אמפטיה לקרבן.
– לפי מחקר זה יש נטייה להסכים (בקרב הצופים) עם עמדות דתיות/ פוליטיות שונות לכוחניות, ראיית העולם בשחור ולבן, הסכמה עם מלחמות והפגנת כוח.
