האם ההשקפה הרווחת מסוגלת להתמודד עם שלושת המקרים שנידונו כאן? אולי נוכל לקבוע שכן אם התנאים העיקריים של ההסבר נבנים בצורה נאותה. כך ריצ'רד אכן "כופה" את מארי ליחסי מין אם הצעתו אטרקטיבית מספיק או מצבה הכלכלי חמור מספיק. ריצ'רד אכן, בתור בעל מקצוע, מנצל חוסר-יכולת להסכמה תקפה של לקוחתו מארי אם היא מספיק תלויה בו או מספיק פגיעה ביחסים המקצועיים. מארי אינה יכולה להסכים באופן תקף להצעה מסוימת של ריצ'רד אם יש לה חולשת אופי מסוימת.
אולם אולי נרגיש כי בכך שנמתח את תנאי ההשקפה הרווחת אנו גורמים להפסד כפול. ראשית יש הספד בחוסן המשמעות והבהירות הכרוכים במונחים כמו "נכפה" ו"חסר-יכולת". האם באמת ניתן לטעון כי ריצ'רד העשיר "כפה" על מארי לשכב עימו בכך שנתן לה הצעה נדיבה? האם באמת ניתן לטעון שמארי "אינה מסוגלת" להסכמה למין עם ריצ'רד רק משום שהיא לקוחתו?. שנית, השימוש במונחים אחידים עלול לגרום לנו לאבד את האבחנה בין ניצול לרעה של יחסי תלות ואמון ובין המקרים התבניתיים של כפייה או אי-יכולת. הדיון בהסכמה מנוצלת בהקשר זה הראה שלה אופי מדאיג ייחודי שאינו נכלל בדיבור פשוט במסגרת המונחים של ההשקפה הרווחת.
דרך לפיתרון יכולה להיות רשימת מצבים בהם הסכמה נפגמת ולכלול, כמו החוקים שצוטטו, מצב כמו ניצול לרעה של יחסים מקצועיים. אך זהו פיתרון ארעי שלא עונה על מה גורם לכל אלו להיות מצבים המבטלים הסכמה. בפרק הקודם נטען שלהסכמה תפקיד באישור מוסרי למה שלו הוסכם מכיוון שמתן ההסכמה היא ביטוי של רצון חופשי. מחשבה מנחה יכולה להיות כי בכל התנאים בהם הסכמה מתבטלת מתן ההסכמה אינו ביטוי של רצון חופשי. כיצד זה יתאים לשלושת המקרים לעיל?
ישנן שתי עובדות רלוונטיות לגבי מקרים אלו. הראשונה היא שללא המאפיינים המגדירים של המקרים – אי-השוויון הכלכלי בין הצדדים, היחסים המקצועיים וחולשת האופי – לא הייתה ניתנת הסכמה. השנייה היא שמאפיינים אלו, בעודם מסבירים מדוע ניתנה ההסכמה, אינם כאלו שאדם לרוב יאמץ לסיבות להסכמתו. מחוץ ליחסים מקצועיים הלקוח לא יחשיב את קיומם של יחסים אלו כסיבה מתקבלת על הדעת להסכים למין. איני מוכן שהסכמתי תינתן רק בגלל משהו במצב או בי שבמצב אחר איני חושב שצריך להסביר מדוע הסכמתי ניתנה. הרעיון הבסיסי הוא הסכמה לסיבות להסכמה, אנו צריכים להסכים להקשר בו, מכל סיבה, הסכמה ניתנת. נטען כי רצונו של אדם חופשי רק אם רצונו אפקטיבי וזהו הרצון שהוא רוצה שיהיה אפקטיבי – כלומר, הוא רוצה לרצות את מה שהוא רוצה לעשות ועושה21. בדומה ניתן לטעון כי הסכמה תקפה אם היא מבטאת את רצונו החופשי של האדם המסכים, וזהו המקרה רק אם הוא מסכים למתן ההסכמה. ההשקפה הרווחת מקיפה חלק אך לא את כל התנאים בהם אדם לא ייתן הסכמת משנה זו. שלושת המקרים חורגים מההשקפה הרווחת אך נכללים בהבנה זו.
אולם ייתכן ויטענו כי זו הרחבה מוגזמת בנימוק שההשקפה הרווחת כעת נכונה משום שמונחיה המוגבלים היא מבטאת הבנה הגיונית של מתי הסכמה בברור אינה תקפה. תשובה לכך היא בחינת ההקשר בו עומד סטנדרט הסכמה קבילה זה, כלומר עקרונות ההסכמה ואי-ההסכמה. חשוב שהסכמה תהיה תקפה כל עוד תקפותה מהווה הצדקה להתנהגות שלה ניתנה ההסכמה. ייתכן שנושא זה אינו רק מה הופך הסכמה לתקפה או ממשית, אלא מה הופך הסכמה לתקפה מספיק בכדי שההתנהגות לה ניתנה ההסכמה תהיה לגיטימית.
קטע זה הוא תרגום מתוך ספרו של דיויד ארצ'רד – "הסכמה מינית"
