תהליך התפיסה האנושית הוא אחד הנושאים המרכזיים והמורכבים ביותר בחקר הפסיכולוגיה והקוגניציה. מדובר בתהליך שבאמצעותו אנו מפרשים את העולם החושי שסביבנו והופכים קלט חושי גולמי לחוויה מודעת, מלאה ומשמעותית. קיימות מספר גישות עיקריות להבנת התהליך הזה, שכל אחת מהן מדגישה אספקטים שונים של הדרך שבה אנו תופסים את המציאות.
תפיסה ישירה – גישת גיבסון
תיאוריית התפיסה הישירה של ג'יימס גיבסון מבוססת על גישה ביהביוריסטית. גיבסון טען כי המידע החושי הנקלט מהסביבה, כפי שהוא מופיע על הרשתית (בממד דו-ממדי), הוא עשיר דיו על מנת לאפשר לאדם לפתור את כל הבעיות שמציבה הסביבה. כלומר, לדעתו אין צורך בתהליכי חישוב מורכבים – התפיסה נובעת ישירות מהאינטראקציה עם הגירוי. התפיסה מתבססת על התנסות והתאמה ישירה בין הגירוי לתגובה. גישה זו מתמקדת בגירויים ובתגובות להם, ואינה עוסקת במנגנונים הפנימיים הקוגניטיביים.
הקונסטרוקציוניזם – תפיסה קוגניטיבית מורכבת
מנגד, הגישה הקונסטרוקטיביסטית (הבונה) שמה דגש על תהליכי Top-Down, וטוענת כי הקלט החושי הראשוני שאנו מקבלים מהסביבה הוא מוגבל, דל וחסר. על כן, נדרשים תהליכי עיבוד קוגניטיביים מתקדמים הכוללים שימוש בידע קודם, זיכרון, הקשר וציפיות. לפי גישה זו, התפיסה היא תהליך של בנייה פעילה של משמעות, ולא רק קליטה פאסיבית של מידע. כיום, זוהי הגישה הדומיננטית בתחום הפסיכולוגיה הקוגניטיבית.
תהליכי עיבוד בתפיסה: מלמטה למעלה ומלמעלה למטה
תהליכי Bottom-Up: מתחילים בקלט החושי מהסביבה ומתקדמים אל עבר עיבוד מידע ברמות גבוהות יותר. כלומר, התפיסה נבנית מהחוץ פנימה.
תהליכי Top-Down: מתחילים בידע קודם, הקשר, ציפיות ומודעות, ומשפיעים על אופן הפרשנות של המידע החושי. כלומר, עיבוד המידע מושפע גם ממה שאנחנו כבר "יודעים" או מצפים לראות.
שני סוגי התהליכים פועלים יחד במרבית פעולות התפיסה האנושית.
סוגי גירויים בתהליך התפיסה
גירוי דיסטלי – האובייקט האמיתי בעולם כפי שהוא קיים במציאות (תלת-ממדי).
גירוי פרוקסימלי – הדימוי שנקלט על הרשתית בעין, לרוב דו-ממדי ומעוות.
גירוי נתפס (Percept) – תוצר העיבוד הקוגניטיבי: החוויה התפיסתית כפי שהאדם חווה אותה. המתפס אינו זהה לגירוי האמיתי, אלא תוצאה של פרשנות ושל תהליכי חישוב פנימיים. דוגמה לכך היא "קביעות גודל" ו"קביעות צורה" – גם כאשר הגירוי הרטינלי משתנה, החוויה התפיסתית נשארת יציבה.
אינסופיות הגירויים
חשוב להבין שקיימים אינספור גירויים דיסטליים שיכולים להפיק את אותו גירוי פרוקסימלי על הרשתית. לכן, על המוח לבחור את האפשרות הסבירה ביותר מבין אפשרויות רבות – מה שמחדד את הצורך בתהליכי עיבוד Top-Down.
מודל תיאורטי לזיהוי אותיות
אחד המודלים המרכזיים בתפיסת מילים ואותיות מציג שלוש שכבות של גלאים:
גלאי תכוניות – מזהים תכונות בסיסיות כמו קווים ישרים או עקומים.
גלאי אותיות – מזהים אותיות שלמות בהתבסס על התכוניות.
גלאי מילים – מזהים מילים שלמות באמצעות האותיות.
במודל זה פועלים מסרים מעוררים ומעכבים:
מסר מעורר: נשלח כאשר תכונית מתאימה לאותיות שכוללות אותה.
מסר מעכב: נשלח לאותיות שאינן כוללות את אותה תכונית.
בין גלאי האותיות והמילים פועל מנגנון בשם "אינהיביציה הדדית" – גירוי של אות אחת גורם לדיכוי של שאר האותיות, מה שמאפשר לזהות את התוצאה הסבירה ביותר במהירות.
אפקט קדימות המילה (Word Superiority Effect)
מחקרים הראו כי בני אדם מזהים אות בקלות רבה יותר כאשר היא מופיעה בתוך מילה מוכרת, מאשר כאשר היא מוצגת לבד או בתוך רצף חסר משמעות. תופעה זו מהווה עדות ברורה להשפעה של תהליכים Top-Down – כלומר, הקשר לשוני ומשמעותי עוזר לזהות את הגירוי הבודד בצורה מדויקת יותר.
